(פסק-דין, תביעות קטנות פ"ת, השופטת שלהבת קמיר-וייס): תביעה לפיצוי מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, שעניינה במשלוח פרסומים של הנתבעת לתובע באמצעות דוא"ל. התביעה התבססה גם על חוק הגנת הפרטיות, בטענה לשימוש בפרטי התובע למטרותיה העסקיות של הנתבעת. נפסק -

באשר לטענת התובע לפגיעה בפרטיותו לפי סעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות: התובע נתן לנתבעת את פרטיו בשיחת טלפון ואף נתן את הסכמתו באותה שיחה לכך שיעשה שימוש בפרטיו לצורך משלוח דברי פרסומת. אין לקבל את טענת התובע כי מסר את פרטיו לצורך העסקה הספציפית בלבד, אלא שהוא מסר את פרטיו לנתבעת יחד עם אישור להשתמש בהם לשם משלוח דברי פרסומת לתובע, ולפיכך השימוש שעשתה הנתבעת בפרטיו הוא למטרה שלשמה נמסרו הפרטים ואין בשימוש משום פגיעה בפרטיות התובע. אין התביעה מקימה עילה לפיצוי לפי חוק הגנת הפרטיות.

באשר לדרישת התובע לפיצוי מכוח חוק התקשורת: התובע מסר לנתבעת את פרטי ההתקשרות ובכלל זה כתובת הדוא"ל שלו ואישר לה לשלוח אליו דברי פרסומת. אולם, הנתבעת לא פעלה בהתאם לדרישות סעיף 30א(ב) לחוק ולא הקליטה את השיחה או דרשה מהתובע את הסכמתו בכתב. בנוסף, על-אף שהתובע מסר את פרטיו במסגרת מו"מ לרכישת שירות, לא מילאה הנתבעת אחר התנאי הקבוע בסעיף 30א(ג)(1) לחוק, בכך שלא הודיעה לתובע על השימוש שייעשה בפרטים שנתן לצרכי פרסומת בכתב או בהקלטת השיחה. מחדלה של הנתבעת נבע מטעות בתום-לב, אך ראוי כי הנתבעת תקפיד לפעול בהתאם להוראות החוק בדווקנות. התובע צירף לתביעתו שני דברי פרסומת שנשלחו אליו מהנתבעת ולא הציג את יתר הפרסומות להן טען. הפרסומות שצורפו לתביעה היו קטועות באופן שאינו מאפשר את בחינתן במלואן. הואיל ונטל הראיה רובץ לפתחו של התובע, הרי שרק ביחס לדיוור שנעשה בימים 3.3.2014 ו- 5.11.2013 הוכח כי הנתבעת שלחה לתובע "דבר פרסומת".

נסיבות המקרה אינן המתאימות לפסיקת פיצוי לדוגמה על הצד הגבוה לשם אכיפה או הרתעה בשל התנהגות הנתבעת, שפעלה בתום לב, יידעה את התובע אודות כוונתה לעשות שימוש בכתובת הדוא"ל שלו לשם משלוח פרסומים ואף קיבלה את הסכמתו לכך, אך לא הקליטה את השיחה. הנתבעת סיפקה לתובע פרטים שאיפשרו לו לבקש את הסרתו מרשימת התפוצה של הנתבעת והיא אף הסירה את התובע מיד לאחר שהפעיל לראשונה את פעולת ההסרה. התובע פעל בחוסר תום-לב, שכן העיד על עצמו שאינו זקוק לכל עידוד למען מימוש זכויותיו. מדובר בתובע ששם מטרה לעצמו להגיש תביעה זו, ואולי אף אחרות כמותה, תוך שמטרתו הצרכנית של החוק לא הייתה נר לרגליו. לתובע עמדה היכולת להסיר עצמו מרשימת התפוצה כבר לאחר ההתקשרות הראשונית, אך הוא בחר שלא לעשות כן. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 100 ש"ח עבור כל אחד משני דברי הפרסומת וסה"כ 200 ש"ח. אין חיוב בהוצאות.