אישור 'תנאי שימוש' אינו עונה לכאורה לדרישה לקבלת הסכמה מפורשת לפי חוק הספאם (החלטה, מחוזי ת"א, השופטת מיכל עמית-אניסמן, 25.12.2024):
העובדות: בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש השלום בת"א [ת"צ 66117-12-23], שקיבל את בקשת המשיבים לנהל תובענה כייצוגית. בבקשת האישור המשיבים טענו כי המבקשת הפרה את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, לאחר ששלחה דברי פרסומת ללא הסכמת הנמענים, או לאחר שנשלחו אליה הודעות סירוב, ומשום שלא עמדה בדרישות הצורניות שבחוק. ביהמ"ש קמא קבע, בין היתר, כי המבקשת לא הוכיחה כי המשיבים נתנו הסכמה מפורשת לקבלת מסרים ממנה. מכאן בקשת רשות הערעור.
נפסק: חלק ניכר מטענות המבקשת מבוסס על טענתה, לפיה במסגרת אישור תנאי השימוש באתר, המשתמשים נתנו את הסכמתם לקבלת דברי פרסומת (בעת הרישום). ביהמ"ש קמא קבע כי גם אם המבקשת הייתה מוכיחה שהמשיבים נתנו הסכמה לאמור בתנאי השימוש (שכוללים הסכמה לקבלת פרסומות), והדבר לא הוכח, הרי שאין בכך עמידה בדרישת המחוקק למתן הסכמה מפורשת לקבלת פרסומות. על פני הדברים ולכאורה בלבד, דומה כי קביעת ביהמ"ש קמא בנקודה זו מעוגנת לכאורה בדין, שכן לכאורה אין בסעיפי התקנון או תנאי השימוש משום ביסוס הסכמה מפורשת כנדרש לפי סעיף 30א(ב) לחוק התקשורת [עניין סימנדוייב - רע"א 16989-09-20].
המבקשת טענה כי מהות השירות "מדלן אישי" היא קבלת הודעות, לכן המשיב אינו יכול לטעון נגד קבלת הודעות משירות ספציפי אליו נרשם, וכי נשלחה אליו הודעה אחת על אפשרות ייעוץ מומחי משכנתא ללא עלות לשיחה הראשונה, שאינה דבר פרסומת אלא "שירות מידע". ביהמ"ש העליון פסק שהתשובה לשאלה האם הודעה היא "דבר פרסומת" תלויה במטרה שאותה היא באה להגשים, ולא בהכרח באופן שבו נמען סביר היה מבין אותה, וכי היא מסבה עצמה גם על מסרים שנועדו למשוך את הנמען להתקשר עם המפרסם שלא באמצעות מסר מפורש וישיר, אלא בדרכים עקיפות. לכן קביעת ביהמ"ש קמא בנקודה זו מעוגנת בדין. שאלת תחולת סעיף 30א(ג) תתברר בהליך הייצוגי. אין מדובר באחד המקרים בהם מתן רשות ערעור יוביל לייתור של בירור עובדתי או משפטי מורכב בשלב הדיון בתובענה לגופה. בהינתן אמות המידה בכל הנוגע להתערבות בהחלטה המאשרת ניהול תובענה כייצוגית, תודיע המבקשת האם היא עומדת על המשך בירור הבקשה והעברתה לתגובת המשיבים, על כל הכרוך ומשתמע מכך. בהיעדר הודעה הבקשה תימחק.