דחיית בקשת התובעת להעיד בהיוועדות חזותית מהפיליפינים (החלטה, עבודה ת"א, השופט אביעד אברגיל, 26.12.2024):

העובדות: בקשת התובעת להעיד בדיון ההוכחות באמצעות היוועדות חזותית. המבקשת טענה, בין היתר, כי עזבה את ישראל לפני זמן רב בשל הכרח לשוב לפיליפינים, וכי לא תותר כניסתה לישראל בנקל, אם בכלל. עוד טענה לסיכון שבהגעה לישראל. המשיבה התנגדה לבקשה. 

נפסק: נקודת המוצא היא עדיפות העדות בין כותלי ביה"ד, מפאת החשיבות שבהתרשמות ישירה מעדות 'חיה' לנגד עיני ביה"ד. מגמת הדין היא להרחיב את האפשרות לקיים דיונים בהיוועדות חזותית, במקרים המתאימים, הן בשל השינויים הטכנולוגיים שמאפשרים תקשורת טובה ותמונה ברורה של מי שאינו נוכח באולם ביהמ"ש הן בשל החיסכון בהוצאות, בוודאי לעדים ולבעלי דין שנמצאים בחו"ל. דין הבקשה במקרה זה להידחות. על המבקשת לעמוד בתנאים שנקבעו בתקנה 72 לתקנות סדר הדין האזרחי, ולתמוך את יסודותיה העובדתיים של בקשתה בתצהיר, בפרט בהיותה התובעת בהליך. המבקשת לא תמכה את בקשתה בתצהיר ולא הציגה אסמכתאות כלשהן לתמיכה בטענותיה בעניין מצבה הכלכלי או הקושי בהגעה לישראל. אמנם ישראל עדיין מצויה במלחמה, אך אין בכך כדי למנוע לחלוטין הגעה של עדים למתן עדות בביה"ד, בפרט כשמדובר בבעלי דין שהם יוזמי ההליך, כמו המבקשת. שערי הכניסה לישראל פתוחים, וככלל אין הגבלות על הנכנסים והיוצאים ממנה בשל המלחמה. מעיתוי הגשת הבקשה, בסמוך כל כך למועד דיון ההוכחות, עולה החשש כי מטרת המבקשת הייתה שלא להותיר ברירה אלא לקבל את בקשתה, בשים לב ללוח הזמנים הצפוף, ודי בכך כדי לדחותה. המבקשת לא הראתה כי אין מניעה מבחינת מדינת הפיליפינים לשמיעת עדות בדרך של היוועדות חזותית בתחומה, כמפורט בתקנה 72(א)(3) לתקנות. המבקשת טענה כי "ככל הידוע" לב"כ, אין מניעה כזו. בכך אין די. הבקשה נדחתה.