ישראייר לא הוכיחה את הסכמת התובעת לקבלת הודעות פרסומיות (פסק-דין, תביעות קטנות פ"ת, הרשם איתי שרון, 17.12.2024):

העובדות: התובעת טענה כי הנתבעת, חברת תעופה, שלחה לה הודעות פרסומיות בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, למרות שלא היתה לקוחה שלה. הנתבעת טענה כי נוסעת אחרת, כלתה של התובעת, ביצעה הזמנה באתר הנתבעת ואישרה קבלת הודעות פרסומיות לכתובת דוא"ל ולמספר הנייד של התובעת. הנתבעת טענה כי הנוסעת הסירה עצמה מקבלת הודעות דוא"ל, אך לא ביקשה להסיר עצמה מרשימת הדיוור לטלפון.

נפסק: התביעה התקבלה בחלקה. ההודעות שנשלחו הן דבר פרסומת. המסרים נועדו לעודד את הנמענים לפנות לנתבעת לקבלת מידע וכן לרכוש ממנה מוצרים או שירותים. ביהמ"ש לא השתכנע כי ניתנה הסכמה מצד התובעת או מי מטעמה למשלוח הודעות פרסומיות ואף מסמכי הנתבעת אינם מצביעים על כך. הנתבעת לא הציגה כל אסמכתה המלמדת כי ביצוע הזמנה כרוך בסימון הסכמה לקבלת דיוור, או כי ברירת המחדל היא קיומו של סימון הסכמה לדיוור. התובעת הודיעה לנתבעת על רצונה בהסרה רק לאחר קבלת שלושת ההודעות נשוא התביעה. מדובר בשלוש הודעות טקסט שנשלחו לטלפון של התובעת, שלא לא נתנה הסכמה. לתובעת לא ניתנה הזדמנות נאותה להודיע על סירוב לקבלת הודעות פרסומיות. אופן ההסרה הינו פשוט יחסית. יש לפסוק לחובת התובעת פיצוי בסך כולל של 1,400 ש"ח, בתוספת הוצאות בסך 500 ש"ח.