רוטר.נט יפצה את "הארץ" ב-800,000 ש"ח על הפרת זכויות יוצרים בכתבות בפורום גולשים (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת תמר אברהמי, 22.11.2024):
העובדות: האם לבעל אתר אחריות לכך כי כתבות ומאמרים הועתקו בשלמותם וללא היתר בפורום גולשים באתר? בעלת הזכויות בכתבות טענה כי זכויותיה הופרו וכי יש לראות באתר כאחראי ישיר או באופן שילוחי לכך, ולמצער עליו לשאת באחריות תורמת או עקיפה. האתר טוען כי לפי הדין בעניין "גורמי ביניים", לרבות בעלי ומנהלי פורומים, חובתו מתמצית ביישום נוהל "הודעה והסרה", שאותו הוא מקיים. התובעת היא המו"ל של העיתונים "הארץ" ו-"The Marker", ומפעילת אתרי העיתונים. הנתבעת 1 היא מפעילת האתר rotter.net. הנתבעת 3 מנהלת את האתר והנתבע 2 הוא בעלה. התביעה מתייחסת למאות מקרים של העתקת כתבות מאתרי התובעת, שהועלו והועמדו לרשות הציבור באתר רוטר. כ-20 מהמקרים יוחסו במישרין לנתבע 2.
נפסק: הצדדים הסכימו כי זכויות היוצרים בכל הכתבות והמאמרים (שהן יצירות מוגנות) שייכות לתובעת, וכי באתר רוטר הופיעו העתקי הכתבות, בחלק העליון של "אשכולות" מ"פורום הסקופים" באתר. כותרות של אשכולות המועלים לפורום מופיעות מיד בחשבון הטוויטר (X) של האתר, עם קישור ישיר לאשכול בפורום. פעולות של העתקת הכתבות ופרסומן בפורום באתר רוטר, ללא רשות, הן פעולות שעשייתן היא הפרת זכויות היוצרים של התובעת (הזכות להעתקה והזכות להעמדה לרשות הציבור). הגורמים שהעתיקו את הכתבות והעלו אותן לאתר, ביצעו הפרה ישירה של הזכויות, שאינה דורשת יסוד נפשי, ועניינה אך בשאלה האם בוצעה אחת מהפעולות המנויות כייחודיות לבעל זכות היוצרים (סעיף 11 לחוק זכות יוצרים).
את רוב הכתבות העתיקו והעלו לאתר גולשים שאינם הנתבעים עצמם, והתובעת טענה כי הנתבעים אחראים לכך. יש לבחון את ההלכה הכללית לגבי הפרה תורמת, כפי שנקבעה בעניין האוניברסיטה העברית [ע"א 5977/07], תוך מתן הדעת לניתוח שנעשה בעניין אליס [ת"א 567-08-09]. לפי ההלכה הכללית, התנאים המצטברים לקביעתה של הפרה תורמת בזכויות יוצרים, הם קיומה בפועל של הפרה ישירה, מודעותו של גורם-הביניים לביצוע ההפרה, וקיומה של תרומה משמעותית לביצוע ההפרה. העתקתן של הכתבות והעלאתן לאתר ללא היתר הן פעולות העולות כדי הפרה ישירה. האתר תמך ואף עודד העתקת כתבות במלואן לפורום, והנתבעים עצמם העתיקו והעלו כתבות ללא היתר.
לאחר שהאתר הצהיר בפני התובעת כי יינתנו הנחיות להתריע בפני גולשים להימנע מהעתקת כתבות מאתריה וכי ינקטו פעולות כלפי גולשים שיעשו כן למרות התרעה, ממשיכה באתר העתקה של כתבות מלאות מאתרי התובעת. הנתבעים עצמם רואים זאת, אינם מעירים דבר ואף נוטלים חלק בשיח הנוצר בעקבות כתבות כאלה כחלק טבעי וברור של הפורום. האתר לא רק עודד את הגולשים להעתיק כתבות לפורום, אלא גם מצא לנכון לעשות בכך שימוש לתועלתו. יש לקבוע כי מתקיים חריג העידוד שנקבע בעניין אליס וניתן לקבוע הפרה תורמת. הטלת אחריות על האתר מתיישבת עם רציונלים שנזכרו בפסיקה. מדובר במקרה חריג המצדיק את האחריות בין השאר לפי שגורם הביניים מסוגל לפעול כמונע הנזק הזול. ידיעתו מאפשרת לו לשקול מראש את ההשלכה שתהיה לפעילותו, והוא יכול למנוע את קיומה של ההפרה תוך נקיטת אמצעים סבירים ופשוטים, ולמצער לצמצם את ההפרה במידה רבה, אך לא עשה זאת עד עתה.
הנתבעים טענו להגנת השימוש ההוגן. בנסיבות העניין ובהן העתקה מרובה של כתבות במלואן, העדר ביסוס כי העתקה מלאה דרושה למטרה לגיטימית, או כי השימוש הוא טרנספורמטיבי, כאשר ההעתקה יכולה באופן מובנה להשפיע על ערך היצירות והשוק הפוטנציאלי שלהן, אין במתכונת בה נעשה שימוש בכתבות משום שימוש הוגן. מסקנה זו מתיישבת עם התכליות שבבסיס הדין, לרבות עידוד זכות היצירה ורצון לאזן בין יוצר ראשון ליוצרים מאוחרים, ואין בה כדי להפר את האיזון למול חופש הביטוי.
העלאתן לפורום של הכתבות שהועתקו מאתרי התובעת היא הפרה של זכויות יוצרים, לרבות זכות ההעמדה לרשות הציבור. הקישור המיידי המופיע בטוויטר מקל את הגישה של הציבור ליצירה שהועמדה בהפרה או מרחיב את הגישה של הציבור אליה. הפעולות נעשות על דרך עיסוק, ויש בהקלת והרחבת הגישה של הציבור לידיעה בה הופרו זכויות גם כדי להפיק רווח. משנמצא כי מתקיים לגבי הפורום "חריג העידוד", אין קושי לומר שמתקיים גם רכיב הידיעה הקבוע בסעיף 48א לחוק. רכיב זה מתקיים בבחינת קל וחומר, שכן בעוד לגבי הפרה תורמת אין די בידיעה קונסטרוקטיבית, סעיף 48א מציין בברור שניתן להסתפק במודעות בכח. הקישורים לחשבון הטוויטר של הכתבות באים תחת כנפי הוראות סעיף 48א לחוק זכות יוצרים.
הנסיבות מבססות טעם לכך שחיובים בעניין האתר יושתו הן על החברה והן על הנתבעת 3, המנהלת את האתר, מקבלת משכורת, והיא שהחליטה החלטות רלוונטיות כמו שילוב הכלים האוטומטיים שיוצרים את הקישורים לכתבות, או לא לפרסם הודעה בעניינה של התובעת למרות הבקשות בנושא. את הנתבע 2 יש לחייב רק עבור ההפרות הישירות שביצע.
מדובר בהעתקה והעמדה לרשות הציבור של מאות כתבות שונות, בתאריכים שונים, שחוברו על ידי מגוון יוצרים (אף שהתובעת היא בעלת הזכויות הכלכליות בהן). אין יסוד לטענה כי מדובר במסכת אחת של הפרות שיש לראותה כהפרה אחת. העובדה שההפרות בוצעו באותה "פלטפורמה" איננה נתון מקל ואינה מביאה את הדברים לכדי מסכת אחת במשמעות חוק זכות יוצרים. קבלת עמדת הנתבעים עלולה לעודד הפרות. נסיבות העניין מצדיקות פסיקת סכום גלובלי של 800,000 ש"ח, מתוכם 20,000 ביחס לכתבות שהעלה הנתבע 2. הנתבעות 1 ו-3 יישאו בשכ"ט עו"ד של 75,000 ש"ח. ניתן צו להסרת הפרסומים.