התקבלה בקשה לאישור ייצוגית נגד פלאפון על שימוש בנתוני איכון של מנוייה (החלטה, מחוזי מרכז-לוד, השופטת מיכל נד"ב):

העובדות: בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבה, בטענה שהשתמשה בנתוני האיכון של לקוחותיה, תוך הפרת חוק הגנת הפרטיות, הסכמי ההתקשרות עם הלקוחות ותנאי רישיון ההפעלה שלה. המשיבה התקשרה בהסכם עם חברת Telefonica, שתוצריו הסופיים הם דוחות סטטיסטיים ואגרגטיביים, שהם אנונימיים ואינם ניתנים לזיהוי מחדש. המחלוקת נגעה לשלבי העיבוד שלפני הפקת התוצרים הסופיים. 

נפסק: בקשת האישור הוגשה לפי פרט 1 בתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות, לכן מתקיים התנאי בסעיף 3 לחוק. בחוות הדעת שצורפו לבקשה אין כדי לאשר או לשלול את טענות הצדדים. מההסכם בין המשיבה לטלפוניקה עולה כי טלפוניקה הוסמכה לפעול כקבלן בשם המשיבה. מדובר בהסכם לשיתוף פעולה. טלפוניקה קיבלה תשלום עבור שירותיה כאחוזים מהמכירות ותשלום עבור הפקת הדוחות. לעובדי טלפוניקה הייתה גישה למערכת בחצרי המשיבה. המשיבה לא עמדה בנטל להוכיח לכאורה כי הנתונים המפורטים בהסכם מועברים למערכת לאחר שעברו תהליכי התממה (פסאדו אנונימיזציה או אנונימיזציה). בשלב זה לא נסתרה טענת המבקש שמלוא הנתונים אינם עוברים תהליכי התממה או התממה מספקת, לפני כניסתם למערכת. יש אפשרות סבירה ששאלת מהות ההסכם בין המשיבה לבין טלפוניקה תוכרע בתובענה לטובת הקבוצה.

יש לבחון האם לאור מהות ההסכם, הפרה המשיבה איזה מסעיפי המשנה בסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות. נוכח מהות ההסכם, דהיינו שלשם ביצוע פעולות המערכת הועבר למערכת מידע מגוון לגבי המנויים, שלא הוכח לכאורה כי הותמם בשלב העברתו למערכת, הרי שהמשיבה לא עמדה בנטל להוכיח כי בסיס הנתונים שהוטמע במערכת בהתאם להסכם הועבר כשהוא אינו מזוהה. יש לקבל את הסכמת המנויים בשל כך שלא הוכח לכאורה שהמידע הותמם לפני עיבודו. אשר למידע שהזרימה המשיבה למערכת, לא יכול להיות חולק שהרגלי הגלישה של אדם ברשת, דפוסי התקשרות, קטגוריות סוציואקונומיות ואחרות, הם עניינים שבצנעת חייו של אדם. הוכח לכאורה כי המשיבה הפרה את סעיפים 2(9), 2(10) ו-2(11) לחוק הגנת הפרטיות בכך שהשתמשה בידיעה על ענייניהם הפרטיים של מנוייה וגם מסרה אותם לאחר (טלפוניקה).

על אוסף המידע להסביר את השימוש שייעשה במידע, אם יועבר לצד ג' ולשם מה. ההסבר צריך להיות ברור לאדם הסביר ופשוט. מעקרון ההסכמה נגזר גם שלמושא המידע תהיה אפשרות אמיתית של בחירה. בדרישה אפשר לעמוד בכך שההודעה תהיה בטופס נפרד וברור. הסעיף בחוזה המנויים, שהוא חלק מחוזה בן כ-130 עמודים, אינו יכול להיחשב ככזה שמלמד על הסכמה מדעת לאמור בו, ולא כל שכן להעברת מידע אישי של המנויים למיזמים עסקיים של המשיבה שאינם כרוכים במתן שירות למנויים. כאשר מדובר בפרסום פרטיים אישיים של הלקוחות יודעת המשיבה כי עליה לקבל הסכמה מפורשת. המשיבה טוענת שאין לקרוא לתוך הסעיף מגבלה על המשיבה לעשות שימוש אגרגטיבי, סטטיסטי ואנונימי בנתוני המנויים. משמע, גם למשיבה ברור שאסור לה לעשות שימוש בנתונים האישיים שאינם אנונימיים. אין לפרש את האמור בהסכם כהסכמה להעברת מידע אישי של המנויים למיזמים עסקיים של המשיבה שאינם כרוכים במתן שירות למנויים. יש אפשרות סבירה שהשאלה אם הפרה המשיבה את תנאי הסכם ההתקשרות, תוכרע לטובת הקבוצה.

רישיון המשיבה אוסר גילוי מידע מזהה אודות לקוח ובין היתר מסמכים שבהם רשומים 1 שם ומען המנוי או מידע הנוגע אליו כמו פרטי חשבונו, שיחותיו ויעדן. נראה כי לכאורה הפרה המשיבה את תנאי הרישיון. ככל שהועברו פרטים על הרגלי גלישה של מנויים, עושרם, הרגלי הקנייה שלהם ועוד פרטים, אין מדובר לכאורה בפגיעה שאין בה ממש לפי סעיף 6 לחוק הגנת הפרטיות, כטענת המשיבה. הבקשה התקבלה.