אין לפצות תובע בתביעת ספאם שהגיש את תביעתו לאחר 6.5 שנים (פסק-דין, תביעות קטנות פ"ת, הרשם איתי שרון, 12.9.2024):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת, מכללה אקדמית, שלחה לו 121 הודעות פרסומת ללא הסכמתו, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי ההודעות הן מהשנים 2016-2017, לכן יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי ומשום שיכולתה להתגונן נפגעה. הנתבעת טענה עוד כי ההודעות עוסקות בלימודים ובאירועים במכללה וכי הן כוללות קישור להסרה.  

נפסק: התביעה נדחתה. אין לקבל את טענת השיהוי. עצם האיחור בהגשת התביעה אינו מעיד על ויתור או מחילה של התובע על זכות התביעה. הנתבעת לא הראתה כי במרוצת הזמן שינתה את מצבה לרעה. לא די בטענה כי הופסקה ההתקשרות עם חברת הדיוור והנתבעת לא הראתה כי ניסתה לפנות לחברת הדיוור ולא ביקשה לצרפה כנתבעת. חלק לא מבוטל מהמסרים כולל מסרים מעורבים, בהם הן מידע אינפורמטיבי של "הודעות עדכון" לבוגרים והן מסרים שמטרתם לעודד רכישת מוצר או שירות (קורסים או הכשרות שונות של הנתבעת תמורת תשלום). המסרים נועדו בין היתר לעודד את הנמענים לפנות לנתבעת לקבל מידע על מוצרים ושירותים הניתנים על ידה וכן לרכוש ממנה מוצרים או שירותים אלו. הנתבעת לא הוכיחה כי התובע הסכים לקבל הודעות פרסומת. 

התובע הודיע לנתבעת על סירובו לקבלת דברי פרסומת, אך לא עשה בדרך שציינה הנתבעת. התובע לא הראה כי פעל להסרת שמו מהתפוצה באמצעות הקישור במסרים הפרסומיים. התובע הצביע על פניותיו בדוא"ל לנתבעת בבקשה להסירו מהתפוצה, באמצעות אותה כתובת דוא"ל שממנה נשלחו אליו המסרים הפרסומיים. אין מקום לפסוק פיצוי לטובת התובע. התובע הגיש תביעתו לאחר השתהות של כשש שנים ומחצה ממועד משלוח המסר הפרסומי האחרון. התובע לא הראה כי השתמש באמצעי ההסרה בהודעות ששוגרו אליו, על אף שהיה בידו לעשות כן. התובע אף פנה לנתבעת בהקשרים אחרים במרוצת השנים, מבלי שהתייחס לסוגיית ההודעות שנשלחו אליו. השיהוי בהגשת התביעה אף מכהה את עוצמת השיקולים ביחס להרתעה והגשת תביעות יעילות ויש להתחשב אף באופי המסרים שנשלחו ובזהות הנתבעת ומסגרת פעילותה, בגדרה נשלחו ההודעות.