אין חשיבות לכמה תביעות ספאם הגישה התובעת, כל עוד פעלה בתום-לב (פסק-דין, תביעות קטנות רחובות, הרשמת לימור נסים-לב, 22.8.2024):

העובדות: התובעת טענה כי הנתבעת שלחה לה 9 הודעות פרסומת בדוא"ל, ללא הסכמתה, מבלי שההודעות כללו את המילה "פרסומת", וגם לאחר ששלחה בקשת הסרה, תוך הפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובעת טענה כי הנתבע 2, מנכ"ל הנתבעת ומבעליה, אחראי גם הוא להפרה. הנתבעים טענו, בין היתר, כי התובעת היתה לקוחה שלהם ומסרה להם את כתובתה, וכי בקשתה להסרה היתה בדרך של הודעה חוזרת ולא על-ידי לחיצה על הקישור להסרה בגוף ההודעה. 

נפסק: בדיון אישר הנתבע 2 כי התובעת לא נתנה הסכמה לקבל דברי פרסומת מהנתבעת, גם לא כלקוחה. הנתבע גם אישר כי הנתבעים אף לא הודיעו לתובעת כי הפרטים שמסרה ישמשו לצורך משלוח דברי פרסומת. ספק אם ניתן לכלול את התובעת בגדר לקוחה של הנתבעת, שעה שטופס הצעת הביטוח נושא לוגו של חברת הביטוח "איילון" ולא של הנתבעת, ששימשה רק כמתווכת. במקרה בו לא ניתנה הסכמה, העובדה שמקבל דבר הפרסומת לא ביקש מהמפרסם להסירו מרשימת התפוצה, אינה מעלה או מורידה לעניין עצם החבות. התובעת, על אף שלא היתה לה חובה לעשות כן, פנתה לכתובת המייל ממנה קיבלה את דבר הפרסום בבקשה להסיר אותה מהתפוצה, ולא לחצה על הלינק במודעה, מהטעם כי פחדה מווירוסים. קישור המוביל לכתובת מייל לצורך בקשת הסרה ממלא את הוראת המחוקק "ליתן אפשרות שליחת הודעת הסירוב באופן בו נשלח דבר הפרסומת". שמונה מתשע ההודעות הן דבר פרסומת. הודעת העדכון בשל המלחמה היא הודעה אינפורמטיבית בשל מצב החירום ששרר בארץ.

אין לזקוף לחובת התובעת את דרך משלוח הודעות הסירוב. יש צדק בטענה כי מצד אחד טוענת התובעת כי היא פועלת לקידום עניין חברתי ואכיפה אזרחית. מנגד, ממשלוח הודעת הסירוב ועד למכתב ההתראה ששלחה חלפו כשנה וחודשיים, כשבתקופה זו לא נקטה בפעולה כלשהי. אין לקבל את הטענה כי מדובר בתובעת סדרתית. המחוקק הפקיד את מלאכת אכיפת החוק בנושא זה בידי תובעים פרטיים ומעניק להם תמריץ להגיש תביעות שכאלו. אין זה משנה כמה תביעות על הפרת החוק הגיש תובע כזה, ובלבד שהוא בא לבית המשפט בתום לב, כשידיו נקיות ועושה מלאכתו נאמנה. הנתבעת תפצו את התובעת ב-350 ש"ח להודעה וסה"כ 2,800 ש"ח והוצאות בסך 500 ש"ח. התובעת לא ביססה עילת תביעה נגד הנתבע 2.