הודעת הנתבע בקבוצת ווטסאפ סגורה היא הבעת דעה על נושא משרה (פסק-דין, שלום כפ"ס, השופט איתי רגב):
העובדות: תביעת לשון הרע שמקורה בהודעה שפרסם הנתבע בווטסאפ (WhatsApp), בקבוצה סגורה של סוכני ביטוח בשם "חדר משכנתאות לסוכני ביטוח". התובע שימש כסגן נשיא וכנשיא לשכת סוכני הביטוח בישראל. הנתבע היה חבר ועדת ביקורת בלשכה. ההודעה כללה גזיר של כתבה עיתונאית, יחד עם כיתוב של הנתבע. התובע טען כי הקשר בין הכתבה העיתונאית והטקסט תחתיה הם לשון הרע, המציגים אותו כמי שמנצל את מעמדו כנשיא בפועל של הלשכה לצורך קידום עסקיו. הנתבע טען כי מדובר בתביעת סרק ליצירת הרתעה והשתקה, וכי התובע הוא דמות פוליטית הנתונה לביקורת ציבורית והפרסום הוא ביקורת פוליטית מותרת.
נפסק: הנתבע לקח כתבת עיתון ישנה, בעניין מיזם תיאורטי של התובע שלא יצא אל הפועל, כאשר משמעות הצגתה במצורף לאמירה ש"צריך לבדוק מה האינטרס" של התובע, וכי "יש לזה ריח רע מאד", ודאי שאינה חיובית. על פי אמות מידה אובייקטיביות של האדם הסביר, מדובר באמירה המותירה ללא ספק פגיעה בשמו הטוב של התובע. אכן יש זכות ואף חובה לבעלי תפקיד לבקר את עמיתיהם בקבלת החלטות, תפקוד, וכדומה. הביקורת היא כלי חשוב במשטר דמוקרטי, אולם שמו הטוב של איש ציבור אינו הפקר. קיימת חשיבות רבה לחופש הביטוי ולרוב ניתן לה משקל גבוה העולה וגובר ככל שמדובר בעניינים ציבוריים, אולם יש לבחון כל מקרה לגופו, ובמכלול האיזונים יש לשקול האם יש תועלת בפרסום, והאם הוא נחוץ וענייני. משעה שגזיר העיתון שצורף להודעה עסק בכתבה נושנה בת שנתיים ובמיזם שכלל לא יצא אל הפועל, קשה למצוא בעצם הפרסום את הרלוונטיות והנחיצות ל"החיותו" ולפרסמו בהקשר שפורסם. כל ביקורת ציבורית ניתן להשמיע באופן שאינו עולה כדי פגיעה בשמו הטוב של אדם, שכן לבחירת המילים משמעות מחייבת.
הנתבע ייחס לתובע חוסר יושר והתנהגות מושחתת, טרם שאלו נבדקו והוכחו. ההודעות הן לשון הרע ואף יסוד הפרסום מתקיים. פרסום בקבוצת ווטסאפ, אף אם היא קבוצה סגורה, הוא "פרסום" לצורך חוק איסור לשון הרע. עם זאת, לנתבע עומדת הגנת תום הלב לפי סעיף 15(4) לחוק, בדבר הבעת דעה על נושא משרה, ולפיכך התביעה נדחית. מדובר בהבעת דעה, וברף הנמוך (להבדיל מעמדה נחרצת חריפה או בוטה), לפיכך גובר הערך של חופש הביטוי ומקים לנתבע הגנה מפני חיוב בפיצויים נזיקיים. הנתבע אף מחק תוך רבע שעה את ההודעה ששלח והיא אף פורסמה בסמוך למערכת בחירות. התובע שלח לנתבע מכתב התראה בו איים עליו בתביעה על סך מיליון ₪. מדובר באיום בלתי מידתי שנועד להפחיד את הנתבע ולהלך עליו אימים, אף שההודעה נמחקה זה מכבר ואף בקשת סליחה שוגרה באותו הפורום. התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך 15,000 ש"ח.