אין זה סביר שאדם יחשוש ללחוץ על קישור מול גורם שביצע מולו כבר עסקאות (פסק-דין, תביעות קטנות בת-ים, הרשם אדי לכנר):

העובדות: התובע, שנעזר בעבר בשירותי התיווך של הנתבע, טען כי האחרון שלח לו דברי פרסומת ללא הסכמתו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, וללא אפשרות הסרה כדין, אלא בלחיצה על קישור בלבד. הנתבע טען כי התובע התקשר עם עסקו במשך 15 פעמים בשנתיים האחרונות, וכי במשך כל התקופה בה התובע קיבל את הודעות הפרסום הוא חפץ בשירותי הנתבע.

נפסק: התביעה התקבלה בחלקה. אין לשלוח הודעות פרסום אלא אם ניתנה הסכמה כחוק. התובע יזם התקשרות עם הנתבע לצורך קבלת שירות תיווך דירות. בכל התקופה בה קיבל התובע הודעות פרסום, הוא יצר במקביל קשר עם מי מעסקו של הנתבע. משכך, ניתנה לו ההזדמנות להודיע טלפונית לא פעם כי הודעות הפרסום הן מטרד עבורו והוא אינו חפץ בהן. אשר לרכיב ההסרה העצמית מרשימת הדיוור באמצעות לינק להסרה, ביהמ"ש לא השתכנע מטענות התובע בדבר החשש העולה מעצם לחיצה על הלינק. התנהלות התובע לוקה בחוסר תום לב. סירוב עקבי ללחוץ קישור להסרה, שהיה נגיש בכל הודעה, למרות הקשר הקודם בין הצדדים, מעיד על חוסר תום לב. אין זה סביר שאדם יחשוש ללחוץ על קישור הסרה רשמי מגורם שכבר סמך עליו לעניין ביצוע עסקאות. התעקשות התובע לשלוח בקשות הסרה בדרכים מסורבלות אחרות, תוך התעלמות מכוונת מהאפשרות הפשוטה והנגישה להסרה, נתפסה כניסיון שקוף ליצור עילת תביעה מלאכותית. לפיכך מדובר בשיקול מכריע לדחיית תביעתו של התובע עבור 17 ההודעות הראשונות. 

ההודעות שנשלחו לתובע מופנות לקהל הרחב, ולא מותאמות לדרישותיו האישיות. ברוב תוכנן של ההודעות מופיעות דירות למכירה בלבד, על אף כי התובע התעניין בדירה להשכרה. משלוח ההודעות לאו דווקא נבע מתוך מטרה לספק את רצונו של התובע, על פי הדרישות אותן הציב לשירות התיווך. ההודעות נשלחו באופן גורף לכלל האנשים שנמצאים ברשימת הדיוור. אין מקום לפסוק פיצוי ברף העליון. הנתבע ישלם לתובע 3,200 ש"ח עבור 8 ההודעות האחרונות שקיבל התובע, אגרה בסך 250 ש"ח והוצאות בסך 500 ש"ח.