לא היה נכון לפסוק פיצוי אחיד לכל מערער ללא תלות במספר ההודעות שקיבל (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת אביגיל כהן, 6.6.2024):

העובדות: ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בבת-ים [תאד"מ 2284-06-21], שניתן בארבע תביעות נגד המשיבים (בסדר דין מהיר), לפיצוי בשל משלוח דברי פרסומת בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב - 1982. המשיבה היא חברה המספקת שירותי ניקיון לספות והמשיב הוא נושא משרה בה. ביהמ"ש קמא קיבל את טענות המערערים במלואן במישור החבות, וקבע כי הודעות הפרסומת נשלחו למערערים מבלי שנתנו הסכמתם; חלק מהמערערים המשיך לקבל הודעות פרסומת גם לאחר ששלחו מכתב התראה; ועוד. בית המשפט קמא פסק פיצוי מינורי בסך 150 ש"ח לכל מערער, ללא תלות במספר ההודעות שקיבל. הערעור הוגש על סכום הפיצוי הנמוך.

נפסק: יש לקבל את הערעור חלקית ולהגדיל את סכום הפיצוי. נושא גובה הפיצוי מסור לשיקול דעת הערכאה הדיונית ורק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בעניין זה. כאשר תובע נוהג בחוסר תום לב, התנהגותו עשויה להשליך גם על היקף הפיצוי המגיע לו. ביהמ"ש קמא מוסמך היה שלא לפסוק 1,000 ש"ח עבור הודעת פרסומת, אך עליו לנמק זאת. ביהמ"ש קמא נימק את הכרעתו, אך חלק מהנימוקים דורשים התערבות ויש מקום להגדיל את סכום הפיצוי. חלק מהמערערים הם "חוזרים", אך חלקם אינם "חוזרים" או "סדרתיים" וביהמ"ש קמא לא הפריד ביניהם. עצם היות חלק מהמערערים "תובעים חוזרים" אין בה משום הצדקה שלא לפסוק פיצוי הולם כל עוד ביהמ"ש לא מוצא כי נהגו בחוסר תום לב. לא נקבע במקרה זה כי המערערים פעלו בחוסר תום לב.

כל עוד התביעות הראשונות הוגשו מבלי שיכולה היתה להיות ידיעה על ההליך הייצוגי, ובדין נקבעה הזכות לצאת מההליך הייצוגי, קשה לקבל את הנימוק להפחתת הפיצוי בשיעור כה חד, בשל העמידה על הזכות לנהל את התביעות הפרטניות. נכון לפסוק פיצוי בסך 300 ש"ח לכל הודעות פרסומת ולא לקבוע פיצוי אחיד לכל תובע. המערער 10 "צבר" 34 הודעות ולאחר ששלח מכתב דרישה לא נשלחו אליו הודעות נוספות ולגביו יש לקבוע פיצוי גלובלי בסך 5,000 ש"ח. סה"כ ישלמו המשיבים למערערים 22,400 ש"ח וכן יישאו בהוצאות ובשכ"ט בסך 5,000 ש"ח.