אין חובה לאמת מול נותן ההסכמה כי הוא הבעלים החוקי של מספר הטלפון (החלטה, מחוזי ת"א, השופטת אביגיל כהן, 30.5.2024):
העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א [ת"ק 25442-09-23], שדחה תביעה קטנה שהגיש המבקש נגד המשיבה, לקבלת פיצוי בהתאם לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. בתביעתו הציג המבקש מסרונים ששלחה לו המשיבה בשנים האחרונות. המשיבה טענה בכתב הגנתה כי המבקש הסכים התובע לקבל הודעות פרסומיות, וכן כי מדובר במספר שנים שבהם נשלחו המסרונים, שעה שהמבקש בחר במודע "לצבור" מסרונים ולא הסיר עצמו מרשימת הדיוור. ביהמ"ש לתביעות קטנות קבע כי הנתבעת הראתה באופן מספק כי קיבלה את הסכמת המבקש , דחה את תביעתו, וחייב אותו בהוצאות בסך 1,500 ש"ח. מכאן בקשת רשות הערעור.
נפסק: דין בקשת רשות הערעור להידחות. הליך תביעה קטנה נועד להיות יעיל וחסכוני ואין זכות קנויה לערער על תוצאותיו. רק במקרים חריגים ניתנת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות (כאשר נעשה עוול קשה או כשהבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר). ניתן לתת רשות ערעור גם כאשר נופלת טעות גלויה ובולטת בממצא עובדתי או ביישום הדין. במקרה זה אין הצדקה לחרוג מהכלל. בבית משפט לתביעות קטנות יש הגמשה של סדרי הדין ודיני הראיות. המקרה אינו מעלה סוגייה עקרונית בעלת השלכת רוחב שלא נדונה עד כה. הקביעות בפסה"ד נטועות במסכת העובדתית והראייתית שנבחנה בבית המשפט.
השאלה אם היתה הסכמה למשלוח דברי פרסומת למכשיר הסלולרי של המבקש היא שאלה עובדתית וקביעת ביהמ"ש קמא לפיה בידי הנתבעת היתה הסכמה היא קביעה עובדתית של ערכאה דיונית שאין זה המקרה החריג המצדיק התערבות ערכאת הערעור בה. בכתב ההגנה יש קובץ לוג ובו הועתקו השורות הרלוונטיות מהן עולה באיזה יום היתה הסכמה ובאיזו שעה. החל מאותו מועד שלחה הנתבעת דברי פרסומת לאותו מספר. יסוד ההסכמה הוכח גם אם בדיעבד התברר כי מי שמסר את ההסכמה ואת מספר הטלפון היא "בר יקותיאל", שהמבקש אישר את היכרותו עמה. לאור הגמישות בדיני הראיות אין מקום לקבוע כי יסוד ההסכמה לא הוכח באופן מספק. לו היה מבקש המבקש להסיר עצמו מרשימת התפוצה יכול היה לעשות זאת ביתר קלות. הוא בחר מטעמיו לקבל במשך למעלה משנתיים עשרות הודעות פרסומת. המשיבה לא צריכה לפי החוק לאמת מול נותן ההסכמה כי הוא הבעלים החוקי הרשום של המכשיר הסלולרי שאת מספרו נתן.