הפרסום באינטרנט אינו מספק לצורך סמכות מקומית לביהמ"ש בת"א (החלטה, מחוזי ת"א, הרשמת רחל ערקובי):

העובדות: בקשת הנתבעים לפי סעיף 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, להעברת הדיון למחוז חיפה. בתביעתה עתרה התובעת לסעדים של צווי מניעה, צווי עשה, מתן חשבונות ופיצוי כספי בשל הפרות נטענות של הנתבעים את זכויות הקניין הרוחני שלה. הנתבעים טענו, בין היתר, כי היה על התובעת להגיש את תביעתה במחוז חיפה, בו מצוי עסקה של הנתבעת ומקום מגורי הנתבעים. התובעת התנגדה לבקשה וטענה, בין היתר, שלביהמ"ש בת"א סמכות מקומית ברורה, שמקורה בשיווק המוצרים מפרי הפטנט במחוז זה. 

נפסק: הבקשה התקבלה. ההסדר בתקנה 7(ב), שהוא הסדר ייחודי, מתייחס לשני מצבים, פרסום וסחר באינטרנט, ונועד לשתי תכליות קשורות: לצמצם את הסמכות המקומית במקרים בהם התובענה היא בשל פרסום או סחר ברשת האינטרנט ולהגבילה רק למקום מגורי או עסקי התובע או הנתבע; להקל על הנתבע מקום שהתובע הוא "עוסק" כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, באופן שהתובע יצטרך להגיש את התביעה רק במקום מגורי הנתבע. הסדר זה גובר על החלופות בתקנה 7(א). הנתבעים טענו לתחולת סעיף זה, מאחר ואחת ההפרות הנטענות היא בפרסום באתר הנתבעת 1. מנגד, טוענת התובעת כי אין תחולה לתקנה, מאחר והנתבעים אינם סוחרים ברשת האינטרנט, שכן הגם והם מפרסמים באתר, לא ניתן לרכוש דרכו. 

אנו מצויים בעידן המודרני, בו פעילות רבה בחיינו מתנהלת באינטרנט, לרבות פרסום, מכירות, קשרים חברתיים, תקשורת מקצועית וכדומה. אלא שאין משמעות הדבר כי אין פעילות או ערך לפעילות או משמעויות לפעילויות שנעשות בסיוע חלקי של האינטרנט. חשובה לאין ערוך ההפרדה בין פעילויות שנעשות באופן מלא ברשת לבין כאלה שמסתייעות באינטרנט, וודאי אם היעדר ההפרדה יביא לפגיעה בזכויות הדיוניות של נתבעים בהליכים משפטיים. הגם ונטען כי הנתבעים פרסמו ברשת את המוצר שלהם, הרי שאין לומר כי מלוא פעילותם נעשית ברשת, אלא כי הם מסתייעים באינטרנט לצורך שיווק מוצריהם. אף לו הייתה אפשרות לרכוש את המוצר באינטרנט, אין בכך הכרח כי הסמכות תהא לבחירת התובעת בכל מקום בארץ, אלא יש לבחון את כלל נסיבות העסקה והפעילות.

מאחר וחלק מעילות התביעה הן בגין פרסום שעושים הנתבעים על המוצר, אשר לטענת התובעת מהווים הפרת הפטנט באתר האינטרנט של הנתבעת 1; נוכח העובדה כי התובעת לא טענה כי היא אינה "עוסק כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן" ולא בכדי; נוכח הפסיקה אשר לא ניתן להסיק ממנה כי תקנה 7(ב) מתייחסת אך לתביעות לשון הרע או עוולות מצומצמות דוגמת משלוח דואר זבל - המסקנה היא כי ביחס לעילה זו יש תחולה לתקנה 7(ב), לרבות הסיפא, אז הסמכות המקומית ביחס לעילה זו מסורה לבית המשפט במחוז חיפה, הוא מחוז עסקם ומגוריהם של הנתבעים.