ביהמ"ש המחוזי דחה בקשת רשות ערעור על פסיקת ספאם (פסק-דין, מחוזי מרכז-לוד, השופטת הלית סילש):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בפ"ת [ת"ק 30221-02-23], שחייב את המבקש בפיצוי חלקי של המשיב, בסך 1,000 ש"ח, בעקבות הפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. בתביעתו טען המשיב כי המבקש עוסק בשיווק אינטרנטי וכי שלח למשיב, ללא הסכמתו, 17 מסרונים, תוך הפרת חוק הספאם. המבקש טען כי לא שלח את המסרונים, וכי תפקידו התמצה בבניית מערכת המתממשקת לספקי משלוח מסרונים. ביהמ"ש קמא קבע כי יש לראות את המבקש כמי ששיווק את דברי הפרסומת עבור אחר, אך פסק כי רק ביחס להודעה אחת הרים המשיב את הנטל להראות כי המבקש שלח אותה.

נפסק: דין בקשת רשות הערעור להידחות. מידת התערבותה של ערכאת הערעור בפסקי דין שניתנו על ידי ביהמ"ש לתביעות קטנות היא מצומצמת, ותעשה אך מקום בו הטעות או הכשל ברורים ועולים מתוך הפסק. לא בנקל תמצא ההצדקה להתערבות בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, ששמעה את הראיות והתרשמה מעדים באופן בלתי אמצעי. בתיק זה לא מתקיימים החריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור, וזאת לא בהיבט הראייתי - עובדתי, ולא בהיבט מסקנותיו של ביהמ"ש קמא. פסיקת ביהמ"ש קמא היא בבסיסה ובמהותה עובדתית, כאשר בחן את גרסת המבקש, אל מול גרסת המשיב, ומצא כי ביחס להודעה בודדת – נשלחה זו על ידי המבקש. מדובר בקביעה עובדתית פשוטה. אין מקום להתערבות ערכאות הערעור ואין לפסיקה השלכות רוחב.