התקבל ערעור על אי-פסיקת הוצאות בתביעת ספאם (פסק-דין, מחוזי מרכז-לוד, השופטת איריס רבינוביץ ברון):

העובדות: ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בנתניה [תא"מ 638-06-20]. בתביעתם טענו המערערים כי המשיבים הפרו את הוראות 'חוק הספאם' [סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982], לאחר ששיגרו לארבעת המערערים מסרון ובו הצעה לשלוח בקשת תפילה. ביהמ"ש קמא קיבל את התביעה נגד המשיבה 1 והורה לה לפצות כל אחד מהמערערים ב-500 ש"ח. התביעה נגד המשיב 2 נדחתה לאחר שנפסק כי לא הוכח תפקידו ואחריותו. המערערים טענו כי היה על ביהמ"ש קמא לפסוק להם פיצוי גבוה יותר, וכי שגה כשדחה את התביעה נגד המשיב 2 וכשלא זיכה אותם בהוצאות ושכ"ט. המשיבים טענו כי יש לדחות את הערעור.

נפסק: בסיום הדיון בין הצדדים הודיעו המערערים כי אינם עומדים על הערעור בנוגע לגובה הפיצוי שנפסק וכן ביחס לדחיית התביעה נגד המשיב 2. המחלוקת שנותרה היא בנוגע לכך שלא נפסקו למערערים הוצאות ושכ"ט בהליך. התביעה הוגשה על הודעה אחת שנשלח לכל אחד מארבעת המערערים. הסכום הכולל שנפסק על ארבע הפרות ראשונות שונות, עומד על 2,000 ש"ח. בנסיבות אלו, אי-פסיקה של הוצאות ושכ"ט הופכת את הגשת התביעה ללא כדאית. השיקול בפסק הדין לעניין הפער בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק הוא שיקול ראוי. אולם, לא די בשיקול זה כשלעצמו כדי להצדיק אי-פסיקת הוצאות כלל. בפרט בנסיבות התיק, כאשר סכום התביעה התבסס בעיקרו על סכומי פיצוי ללא הוכחת נזק. המשיבה תישא בהוצאות המערערים, בערעור ובהליך בבית המשפט השלום, בסך 2,000 ש"ח.