לחיצה על לינק עשויה לחשוף את התובע להונאה, וירוסים ולחשוף את המכשיר לפגיעה קשה (פסק-דין, שלום בת-ים, הרשם אדי לכנר):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שיגרה אליו 27 דברי פרסומת, ללא הסכמתו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, ואף לאחר ששלח לנתבעת הודעות סירוב. הנתבעת טענה כי התובע מסר את פרטיו האישיים באתר שלה ונרשם לקבלת דברי פרסומת. הנתבעת טענה עוד כי היה על התובע ללחוץ על לחצן הסרה בהודעה ולא לשלוח את הודעת ההסרה באמצעות מייל לשירות הלקוחות של הנתבעת.

נפסק: הנתבעת עומדת מאחורי משלוח ההודעות, שהן "דבר פרסומת" לצורך חוק הספאם. לתביעה צורפו 12 הודעות דוא"ל. בקשת ההסרה הראשונה של התובע נשלחה לפני הודעת הדוא"ל המוקדמת ביותר שצורפה לתביעה, לכן אין צורך לדון במחלוקת אם התובע נרשם לרשימת הדיוור. יש לדחות את טענת הנתבעת כי התובע הסכים להיכלל ברשימת הדיוור גם לאחר שנענתה לבקשתו להסרה וכי לבסוף התובע הסיר עצמו על ידי לחיצה על לינק ההסרה. הטענה נתמכה על קובץ אקסל, אך היא אינה מבוססת, שכן המסמך אינו קריא, אינו רשומה מוסדית והנתבעת נמנעה מלזמן לעדות את אש המקצוע שהפיק את המסמך. הנמען רשאי להודיע למפרסם על סירוב לקבל את דבר הפרסומת. הודעת הסירוב תינתן באותה הדרך שבה שוגר דבר הפרסומת. התובע שלח את הודעת הסירוב בהתאם לחוק, לאותה הכתובת שמיוחסת לשירות לקוחות הנתבעת, ואף נמסר במייל חוזר מטעם הנתבעת כי בקשתו תועבר לטיפול. חרף זאת הנתבעת המשיכה לשלוח לתובע דברי פרסומת. הנתבעת לא אפשרה לתובע להסיר את עצמו מרשימת התפוצה ועמדה על הגרסה כי לחצן ההסרה בדברי הפרסומת עולה בקנה אחד עם הוראות החוק. לא כך הם פני הדברים. לחיצה על לינק עשויה לחשוף את התובע להונאה, ווירוסים ולחשוף את המכשיר האלקטרוני לפגיעה קשה. במיוחד נכונים הדברים כאשר הנתבעת לא הוכיחה כי התובע נרשם לקבל הודעות. החוק נועד לעודד תביעות בנושא הספאם נגד מי שמפר את החוק. אין כל מניעה לפסוק פיצוי לפי החוק גם אם אולם ביהמ"ש אינו זר לתובע. נפסק פיצוי בסך 700 ש"ח לכל הודעה שנשלחה לתובע וסה"כ 8,400 ש"ח וכן הוצאות בסך 6,000 ש"ח.