פיצוי של 1,500 ש"ח על השמטת המילה "פרסומת" היא תוצאה נכונה (החלטה, מחוזי י-ם, השופט אביגדור דורות):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בי-ם [ת"ק 2287-04-21], שהורה למשיבה (הנתבעת) לשלם למבקש (התובע), סך של 1,500 ש"ח על הפרת סעיף 30א(ה)(1)(א) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. המבקש טען בתביעתו כי המשיבה שיגרה אליו 15 הודעות דוא"ל פרסומיות, ללא הסכמתו, וכן כי בקשות ההסרה שלו לא נענו. המשיבה, חברה להשכרת רכב, טענה כי ההודעות נשלחו לתובע כדין, על יסוד אישור שנתן בהסכם לשכירת כלי רכב. ביהמ"ש קמא קבע עוד כי המשיבה הוכיחה כי קיבלה את הסכמת המבקש וכי נתנה לו אפשרות להסיר עצמו מרשימת התפוצה, בעוד שהמבקש לא הוכיח כי פעל לצורך שליחת "הודעת סירוב". ביהמ"ש קמא קבע כי נפל פגם בהודעות הפרסומיות שנשלחו למבקש, בכך שלא נכללה בהם המילה "פרסומת" כבר בכותרת ההודעה. 

נפסק: דין הבקשה להידחות. תוצאת פסה"ד משקפת באופן נאות את הקביעה כי המשיבה הפרה את הוראות חוק הספאם בעצימות נמוכה, ומאידך את עוצמת הפגיעה בנורמה המשפטית שמטרתה מניעת הפצת הודעות ספאם ועמידה בהוראות החוק. לכן, גובה הפיצוי, ואי פסיקת הוצאות, בהתחשב במקרה ונסיבותיו, היא תוצאה נכונה. אין מדובר באותם מקרים המצדיקים התערבות. אל המבקש נשלחו 13 הודעות (ולא 15); המבקש לא טרח להעיד את הפקידה ממקום עבודתו; טופס שכירות רכב מצביע כי מי שביצע את השכרת הרכב היה המבקש עצמו באופן פרטי; למרות הצגת דוא"ל לפיו עולה כי הפקידה היא זו שטיפלה בשכירות הרכב; ההודעות שנשלחו למבקש היו בהיתר; ממועד ההסרה – אכן לא קיבל המבקש הודעות עוד.