סעד זמני של חילוט מזומן ומטבעות קריפטו של סוחר ב-Binance (החלטה, שלום חיפה, השופט זיו אריאלי):

העובדות: נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, פעולה ברכוש אסור ועבירות מס. לפי האישומים, הנאשם פתח חשבון בזירת המסחר Binance, המשמשת למסחר במטבעות וירטואליים. הנאשם ביצע באמצעות חשבונו, עבור לקוחות שונים, פעולות המרה של מטבעות קריפטו לכסף מזומן, ולהפך, כנגד עמלה. הנאשם פתח בזירת המסחר חשבונות נוספים בהם פעל, על-שם אשתו (הנאשמת) וחברו, על-מנת למנוע מזירת המסחר לזהות פעילות חריגה בחשבונות. המאשימה ביקשה להמשיך להחזיק את התפוסים בתיק, להפקיד את הכספים שנתפסו, למכור את מטבעות הקריפטו שנתפסו, ולהמירם לשקלים שיופקדו אף הם. 

נפסק: דין בקשת המאשימה להתקבל. המסגרת הנורמטיבית לבקשה תחומה בסעיפים 21 ו-23 לחוק איסור הלבנת הון. מטרת הסעד הזמני היא להבטיח את מימוש החילוט, ככל שיורשע הנאשם בסוף ההליך הפלילי. על המאשימה לבסס שני תנאי מרכזיים על-מנת שביהמ"ש ייעתר לבקשה: על ביהמ"ש להשתכנע כי קיים פוטנציאל חילוט, כלומר כי בידי המאשימה מארג ראייתי לכאורי המקים סיכוי סביר להרשעה ולחילוט; וכי הסעד הזמני המבוקש עומד בתנאי של מידתיות. המחלוקת בנוגע לדיות הראיות מצומצמת מאוד. בידי המאשימה ראיות טובות לכאורה לכך שהנאשם פתח את החשבונות בזירת המסחר וכן באשר להיקף הפעילות בהם. טענת הנאשם כי פתיחת החשבונות על שם אחרים היתה בידיעת חברת Binance, אינה מתיישבת עם חומר הראיות.

יש לדחות את הטענה אשר למשקל הראייתי שיש לתת לתיעוד מ-Binance. בשלב זה בוחן ביהמ"ש את הפוטנציאל הראייתי הלכאורי הגלום בראיות ואינו נדרש לשאלות של מהימנות או משקל. תשובת המדינה בנוגע למהימנות הראיות - מקובלות. בידי המאשימה ראיות לכאורה לכך שהנאשם פעל בזירת המסחר באמצעות שני חשבונות שאינם רשומים על-שמו, בנוסף לחשבונו. בשל מצג שווא זה, התאפשר לנאשם לבצע בזירת המסחר פעולות כספיות בהיקף של מאות מיליוני שקלים. התנהלות זו עולה לכאורה כדי ביצוע העבירות המיוחסות לנאשמים. אף עקרון המידתיות מתקיים. נוכח היקף הרכוש האסור שבו לכאורה ביצע הנאשם פעולות, הרי שהנכסים התפוסים הם בגדר "טיפה בים". מאחר שהתפוסים עבורם מתבקש הסעד הזמני הם כסף (מזומן, או בארנקים וירטואליים), הרי שאין תוחלת באמצעים חלופיים מלבד התפיסה עצמה.