בחירת התובעים להתאגד על-מנת להגיש את התביעה אינה מלמדת על התנהלות פסולה (פסק-דין, שלום בת-ים, הרשם אדי לכנר):

העובדות: תביעת 'ספאם' מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת היא חברה המשווקת קרקעות והנתבע הוא בעל השליטה בה. התובעים טענו כי הנתבעת שלחה להם דברי פרסומת בניגוד לחוק, ללא הסכמתם. הנתבעים הכחישו את אחריותם למשלוח המסרונים. 

נפסק: לתובעים נשלחו 27 מסרונים. אין לקבל את טענת הנתבעים כי נעשו מניפולציות במסרונים או כי הם אינם קבילים. לא סביר שתשעה תובעים, שלחלקם אין היכרות מוקדמת, יבצעו מניפולציות במסרונים ויחליטו ללא תיאום מראש "להתלבש" על הנתבעת ולפברק מסרונים שהתוכן שלהם זהה לחלוטין. המסרונים הם קמפיין לשיווק קרקעות ועונים להגדרת "דבר פרסומת". המחלוקת העיקרית היא האם הנתבעת היא "מפרסם" ועומדת מאחורי שיגור המסרונים. במחלוקת זו הצדק עם התובעים. שם המפרסם אינו מופיע במסרונים והתובעים נאלצו להתחקות אחר זהות המפרסם. לא התקבלה הסכמה של התובעים לקבל את דברי הפרסומת. הנתבעת הפרה את הוראות החוק. בשים לב לקשר של הנתבע בנתבעת, האחריות מוטלת על הנתבעים. הבחירה של התובעים להתאגד על-מנת להגיש את התביעה אינה מלמדת על התנהלות פסולה ושימוש לרעה בהליכי משפט. חוק התקשורת נועד לעודד תביעות נגד מי שמפר אותו, גם אם אולם ביהמ"ש אינו זר לבעל הדין. הנתבעים ישלמו לתובעים 700 ש"ח לכל הודעה וסה"כ 16,800 ש"ח, וכן הוצאות בסך 7,000 ש"ח.