המסרונים ששלח בית חב"ד הם "בקשת תרומה" ו"תעמולה" (פסק-דין, שלום בת-ים, הרשם אדי לכנר):

העובדות: תביעה לפיצוי מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובעים טענו כי הנתבעת, עמותה שמטרתה הפצת היהדות וחסידות חב"ד, שלחה להם מסרונים העונים להגדרת "דבר פרסומת", ללא הסכמתם ומבלי שמסרו לה את פרטיהם. הנתבעים 2-4 הם חברי ועד בנתבעת. הנתבעים טענו, בין היתר, כי אין מדובר בדברי פרסומת וכי הנתבעת כלל אינה "מפרסם". התובעים טענו כי דברי הפרסומת מקדמים בקשות תרומה, שכן הם מציעים פדיון כפרות ופדיון נפשות, הכרוך בתשלום.

נפסק: התביעה עוסקת ב-26 מסרונים ששלחה הנתבעת לתובעים. הנתבעת עונה להגדרת "מפרסם" בחוק התקשורת ועומדת מאחורי שיגור המסרונים. הנתבעת אישרה כי מדובר במסרונים ששלחה במהלך תקופת הקורונה, הואיל ונמנע ממקבלי השירות להגיע פיזית לסניפיה. מדובר במסרונים שנועדו לקדם את מטרותיה של הנתבעת, לרבות בקשת תרומה ותעמולה, ולכן יש לראות בנתבעת כ"מפרסם". הנתבעת מציעה לנמענים, בין היתר, פדיון נפש, פדיון כפרות ומכירת חמץ. מדובר במסרונים שהם בגדר "הפצת רעיונות לשם השפעה על עמדות או על התנהגויות". המסרונים נשלחו ללא הסכמת התובעים. דברי הפרסומת נשלחו לתובעים במסרונים. התובעים שלחו בקשת הסרה באותה הדרך ולכן פעלו בהתאם לחוק. הודעות ההסרה לא זכו ליחס מצד הנתבעים וגם לאחר הודעות ההסרה, הנתבעת המשיכה לשלוח לתובעים מסרונים נוספים. הנתבעת נתנה לתובעים אפשרות הסרה באמצעות לחיצה על קישור, שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק. לפי חוק העמותות, חברי הוועד בעמותה מנהלים את ענייני העמותה ומכאן שיש מקום להטיל על הנתבעים 2-4 אחריות לפי סעיף 30א(ח) לחוק התקשורת. הנתבעים יפצו את התובעים ב-500 ש"ח לכל הודעה וסה"כ 13,000 ש"ח, וכן הוצאות בסך 7,000 ש"ח.