הטענה כי התובעת הגישה תביעות רבות יכולה להתפרש לחובתה או לזכותה (פסק-דין, תביעות קטנות כפ"ס, השופט איתי רגב):

העובדות: התובעת טענה כי רכשה מהנתבעת מוצרים ועל רקע זה צירפה אותה הנתבעת לרשימת הדיוור המסחרי שלה, ושלחה לה מאות דברי פרסומת ללא הסכמתה, תוך הפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי התובעת מסרה את פרטיה עם פתיחת תיק הלקוח אצל הנתבעת, וכי הוסכם שיועברו לה עדכונים על כניסתם של מוצרים חדשים למלאי. הנתבעת טענה עוד כי בכל הודעותיה נכלל קישור להסרה פשוטה.

נפסק: הדברים שנכתבו בעניין משטה [ת"ק 6311-05-18; רת"ק 45691-12-18] יפים גם למקרה זה: ההודעות נשלחו לשם יידוע על שירותים ומוצרים של הנתבעת. אלה כמובן דברי פרסומת. משכך, וכאשר אישרה הנתבעת שאין בידיה ראיה לסתור את הטענה שלא התקבלה הסכמה לקבלת דברי דואר אלו, הרי שהנתבעת פעלה בניגוד להוראות חוק התקשורת והנמען זכאי כי יפסקו לזכותו פיצויים ללא הוכחת נזק בגין ההודעות שהתקבלו אצלו ללא הסכמתו. בהשוואה לנסיבות המקרה הנוכחי, ובכלל זה שתיקתה המתמשכת של התובעת והטענה כי פעלה כן על מנת לאגור הודעות; הזמן שחלף טרם הוגשה התביעה; הטענה לעניין ריבוי התביעות הדומות שהגישה התובעת – שיכולה להתפרש לחובת התובעת, כטענת הנתבעת, או לזכותה, לו תיקרא כמעידה על נסיונה של התובעת לתרום למאבק בתופעת דואר הזבל; העובדה כי התובעת נרשמה לשירותי הנתבעת, אך כי אין בידי הנתבעת להראות שהסכימה לקבל את דברי הדואר נשוא התביעה - תשלם הנתבעת לתובעת סך כולל של 3,500 ש"ח.