אישור תובענה כייצוגית בשל משלוח מסרונים פרסומיים (החלטה, שלום ת"א, השופט עדי הדר):

העובדות: בקשה לאישור תובענה כייצוגית בשל משלוח "דואר זבל" והפרה נטענת של סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. המבקש טען, בין היתר, כי המשיבות, המפעילות מסעדה, שלחו לו מסרונים פרסומיים ללא הסכמתו וללא אפשרות הסרה כדין. המשיבות טענו, בין היתר, כי המבקש הוא תובע סדרתי המנסה להתעשר על חשבונן וכי המשיבות הן לא אלה ששלחו את ההודעות, אלא צדדים שלישיים שקיימו אירוע בחצריהן.

נפסק: הבקשה התקבלה. המשיבות, מצד אחד, טענו שלא הן שלחו את ההודעות, ומצד שני, ששליחת המסרונים אינה עולה כדי ביצוע עוולה. המסרון מקדם הגעה לחצריהן וכאשר נכנסים לקישור במסרון מגיעים להודעה שמפרטת פרטים מדויקים של המשיבה. על המשיבות היה להוכיח כי לא הן שלחו ההודעות, אלא צד ג'. אולם, הן לא מצאו לפרט מי הוא אותו צד ג', וגם לא שלחו אליו הודעה. הוצגו ראיות לכאורה כי המשיבות אחראיות לשליחת ההודעה, במישרין או בעקיפין. המסרון מזמין את הנמענים להגיע לאירוע בחצרי המשיבה. די בתוכן המסרון ובהקשר הדברים כדי לאשר התובענה כייצוגית, שכן לכאורה המסרון חושף את עסקי המשיבות לקהל מוזמנים רב שאמור לשלם עבור המזון והמשקאות ומשרת עניין עסקי ברור שלהן לחשוף את עסקן ללקוחות. המשיבות לא הוכיחו שהמבקש הסכים לקבל את הפרסומת ולא העידו את הצד השלישי שכביכול שלח את המסרונים לרשימה נטענת. על המשיבות היה לעמוד בנטל הבאת הראיות לעניין טענתם לטעות נקודתית, ולא עמדו בנטל הנדרש. יש לדחות את הטענה כי אין לאשר את המבקש כתובע ייצוגי. המבקש עמד בנטל להצביע כי התובענה מעוררת שאלה מהותית של עובדה ומשפט, ושיש לכאורה אפשרות סבירה שהיא תוכרע בתובענה לטובת הקבוצה. הקבוצה תכלול כל מי שקיבל דברי פרסומת ושאין בידי המשיבה אישור מפורש תקף למשלוח דבר הפרסומת לנמען, ושדבר הפרסומת אינו כולל דרך הסרה כדין. המשיבות יישאו בשכ"ט ב"כ המבקש בסך 15,000 ש"ח.