בית המשפט של ערעור לא יתערב בממצאים העובדתיים על משלוח הודעות הספאם (פסק-דין, מחוזי מרכז-לוד, השופטת הלית סילש):

העובדות: ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בראשל"צ [ת"א 53679-11-17], שקיבל בחלקה הקטן את תביעת המערער וחייב אותו בהוצאות בסך 30,000 ש"ח. המערער הגיש תביעה בעילות של הפרת הסכם, הוצאת לשון הרע והפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, בנוגע לרישומו לקורס במכללה שבבעלות המשיב. בעילת הספאם המערער טען כי המשיב שלח לו 70 הודעות פרסומת ללא הסכמתו, ולמרות בקשות הסרה ששלח. ביהמ"ש קמא קבע כי המערער זכאי להשבת סכום של 6,200 ש"ח ששילם על חשבון שכר הלימוד ודחה את התביעה בעילת לשון הרע. בנושא הספאם נפסק כי אין לחייב את המשיב בפיצוי כלשהו ביחס לתקופה שעד למועד בו המערער ביקש הסרה, הואיל והיה תלמיד במכללה, אך כי עליו לפצות את המערער ב-8,000 ש"ח על דברי פרסומת ששלח לאחר בקשת ההסרה.

נפסק: דין הערעור להידחות. פסה"ד שניתן מפורט ומנומק וניתנה במסגרתו התייחסות ברורה לטענות הצדדים. המקום להתערבות ביהמ"ש של ערעור, בהכרעות עובדתיות או בממצאי מהימנות של ערכאה דיונית, תעשה אך במקרים חריגים, בהם עולה כי נפל פגם היורד לשורשו של עניין בהכרעתה של הערכאה הדיונית, או שהדברים מופרכים על פניהם או בלתי סבירים. חלקו הארי של פסה"ד מבוסס על ממצאים עובדתיים, לרבות הקביעות ביחס למשלוח הודעות הספאם, לרבות ההבחנות ביחס לתוכן ההודעות ומועדי המשלוח שלהן. לא נפלו שגגות בהכרעות העובדתיות של ביהמ"ש קמא, וודאי לא אלו המצדיקות התערבותה של ערכאת הערעור. המערער יישא בהוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח.