חברת הביטוח לא פגעה בפרטיות המבוטח שעה ששלחה מסמכים בדוא"ל למזכירת החברה (פסק-דין, שלום ת"א, הרשמת ורדה שוורץ):

העובדות: התובעים, בני זוג, הגישו תביעה כספית נגד החברה המבטחת אותם, בטענה לפגיעה בפרטיות. לטענתם, לאחר שרכשו מהנתבעת פוליסת ביטוח לרכב, שלחה הנתבעת מסמכים רבים למזכירת החברה בה מועסק התובע 2, שאיננה מזכירתו של התובע. התובעים טענו כי המזכירה סייעה לעובדי החברה ברכישת ביטוח נסיעות, אך כי אינה משמשת ככתובת לקבלת מידע ותכתובות של מבוטחים. התובעים טענו כי הנתבעת פגעה בפרטיותם, שעה שהעבירה מידע אישי רגיש לכתובת דוא"ל של מי שאינה מורשית לקבלו. הנתבעת טענה כי המסמכים נשלחו לכתובת שמלכתחילה מסר התובע לנתבעת.

נפסק: סעיף 2(7) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, עוסקת בהפרת חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי ענייניו הפרטיים של אדם. התובעים טענו כי ענייניהם הפרטיים הועברו לידי אדם אחר - מזכירת החברה בו הועסק התובע. אין די בגילוי מידע כלשהו של התובעים לאדם אחר ויש לפרט היכן נקבע בדין כי המידע שהועבר הוא סודי. התובעים לא פירטו זאת. סעיף 2(8) מכוון לחובת הסודיות שנקבעה בהסכם בין הצדדים (חוזה הביטוח), אך אין פירוט היכן נקבעה חובה זו במקרה זה. סעיף 2(9) לחוק עוסק בשימוש בידיעה על ענייניהם הפרטים של התובעים, או מסירתה לאחר. הנתבעת כלל לא השתמשה בידיעה על ענייניהם הפרטיים של התובעים ולא מסרה אותה שלא למטרה לשמה נמסרה. מדובר בהודעות הממוענות לתובעים, ולא למזכירה. נעשה שימוש בכתובת הדוא"ל של המזכירה בלבד. כל חטאה של הנתבעת הוא תקלה טכנית במאגר המידע שלה שהביאה לשימוש בכתובת שגויה. פניית הנתבעת לתובעים באמצעות תיבת הדוא"ל של המזכירה אינה דיוור ישיר אלא הליך תביעה של התובעים לפי פוליסת הביטוח ותשלום לפיה. אין עסקינן כלל בדיוור ישיר והוראות סעיף 17 לחוק אינן רלוונטיות. בכל מקרה יש להחיל על הנתבעת את ההגנה שבסעיף 18(2)(ד) לחוק, שעניינה בפגיעה שנעשתה תוך ביצוע עיסוקו של הפוגע כדין ובמהלך עבודתו הרגיל, ובלבד שלא נעשתה דרך פרסום ברבים. המקרה אף נופל בגדר סעיף 6 לחוק (מעשה של מה בכך / זוטי דברים). התביעה נדחתה. התובעים יישאו בהוצאות הנתבעת בסך 5,000 ש"ח.