דחיית בקשת רשות ערעור על פיצוי מינימלי שנפסק מכוח חוק הספאם (פסק-דין, מחוזי מרכז-לוד, השופטת הלית סילש):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בפ"ת [ת"ק 50037-11-22], שקיבל חלקית בלבד את תביעת המבקשת לפיצוי בשל הפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, והורה למשיבה לפצותה ב-1,000 ש"ח. בתביעתה טענה המבקשת כי המשיבה שיגרה לה 394 הודעות פרסומת ללא הסכמתה, גם לאחר שביקשה את הסרתה. המשיבה טענה כי נמעני הודעותיה הם רק מי שנרשמו לכך מרצונם וכי התובעת בחרה לשלוח הודעת מייל לתיבה לא נכונה. ביהמ"ש לתביעות קטנות קבע כי המבקשת פנתה מיוזמתה למשיבה באמצעות טופס יצירת קשר, אך כי המשיבה לא הוכיחה כי המבקשת נרשמה אקטיבית לרשימה. עוד נפסק כי המבקשת הגישה את תביעתה רק לאחר שיהוי של 3 שנים וכי התנהלותה מעידה על כוונתה "לצבור" דברי פרסומת. המבקשת טענה כי בפיצוי הנמוך שנפסק יש כדי לעודד משלוח הודעות פרסומת.

נפסק: דין בקשת רשות הערעור להידחות. מידת התערבות ערכאת הערעור בפסקי דין שניתנו בביהמ"ש לתביעות קטנות, מצומצמת ותעשה אך מקום בו הטעות או הכשל ברורים ועולים מתוך פסה"ד. לא בקלות תימצא ההצדקה להתערבות בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית ששמעה את הראיות והתרשמה מעדים. לא נמצאו טעמים להתערבות ערכאת הערעור בהכרעות העובדתיות של ביהמ"ש קמא, וזאת הן באשר למסקנתו לפיה לא הוכח כי המבקשת נרשמה אקטיבית לרשימת התפוצה, אך גם ביחס לאלו שעניינן במסקנותיו לפיהן המבקשת פעלה באופן מכוון על מנת "לצבור" פרסומות ותוך שיהוי מכוון ומשמעותי. בנסיבות אלו, דומה כי אף ככל והיה נמצא כי שגה ביהמ"ש בקביעה משפטית זו או אחרת, לא יהא בכך כדי להצדיק, בנסיבות הפרטניות של האירועים נשוא התביעה, את קבלתה של בקשת רשות הערעור ככל ועניינה פסיקתו של פיצוי בהיקף גבוה יותר מזה שנפסק.