הנתבעת היא גוף תקשורת ומחובתה לברר את שאלת זהות יוצר התמונה והזכויות בה באופן מעמיק ורציני (פסק-דין, שלום בת-ים, השופטת רונית אופיר):

העובדות: התובע הוא צלם במקצועו. לפי הזמנת העיתון "מקור ראשון" התובע צילם את תמונתו של איליה דבורקין, שפורסמה כחלק מראיון שנערך עם האחרון. הנתבעת היא חברת חדשות ותוכן, המפעילה רשת מקומונים לציבור הדתי וכן אתרי אינטרנט. התובע טען כי הנתבעת הפרה את זכויות היוצרים שלו לאחר שפרסמה את הצילום של דבורקין באתר שלה, במסגרת כתבה על האחרון, ללא קבלת רשות התובע ללא ציון שמו. הנתבעת טענה, בין היתר, כי מי שהעביר את הצילומים לפרסום בכתבה היה דבורקין עצמו וכי עומדת לה הגנת המפר התמים לפי סעיף 58 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007.

נפסק: התובע העיד כי הוא צילם את התמונה ומכאן יש לו זכות יוצרים בה. עדות התובע מרימה את הנטל להוכחת זכויותיו והוא בעל זכות היוצרים והזכות המוסרית בתמונה. הנתבעת פרסמה את התמונה ללא הרשאתו וללא מתן קרדיט, על כן זכויות היוצרים והזכות המוסרית של התובע בתמונה הופרו. הנתבעת טענה כי קיבלה את התמונה מדבורקין, יחד עם תמונות אחרות, תוך שהובהר לה כי דבורקין הוא בעל זכויות היוצרים בתמונות. בדיעבד התברר כי בין התמונות שאישר לשימוש שורבבה התמונה. הגנת "מפר תמים" קמה בהינתן יסוד מהימן שעל בסיסו הניח המשתמש באופן מוטעה כי לא קיימת זכות יוצרים ביצירה. טענה כללית וסתמית או עצימת עין אינה מספקת. נדרשת בדיקה הנעשית בשקידה ראויה על מנת לבחון שאכן אין זכות יוצרים ביצירה. הדברים נאמרים במשנה תוקף ביחס לגופי תקשורת. אין מדובר בנתבעת הדיוטה. הנתבעת היא גוף תקשורת ומחובתה לברר את שאלת זהות יוצר התמונה וזכויות היוצרים בה באופן מעמיק ורציני. היה על הנתבעת לשאול ולדרוש בדבר זהות הצלם ומהות ההרשאה להשתמש בתמונה. שאלות אלו לא נשאלו. הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכחת הגנתה. מכלול השיקולים מטים לפסיקת פיצוי על הצד הגבוה. הנתבעת תפצה את התובע בסך של 35,000 ש"ח על הפרת זכות היוצרים שלו וזכותו המוסרית בצילום, וכן הוצאות בסך 10,000 ש"ח.