הזמנה להצטרף כשגריר של אתר סחר אלקטרוני היא הודעה פרסומית ולא "הודעת מערכת" (פסק-דין, תביעות קטנות י-ם, הרשם יגאל ברק-עופר):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת, מפעילת האתר "וואלה שופס", שלחה לו 3 הודעות דוא"ל פרסומיות, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. ההודעות הן הזמנה להצטרף לקהילת שגרירי האתר. התובע טען כי רכש בעבר באתר, אך כי לא הסכים לקבל דברי פרסומת, וכן כי שלח בקשות הסרה במענה לשתי ההודעות הראשונות. הנתבעת טענה כי התובע הסכים לתנאי השירות שלה, הכוללים הסכמה לקבלת פרסומות, וכן כי מדובר בהודעות מערכת שאינן דברי פרסומת. הנתבעת טענה עוד כי בקשות ההסרה לא נתקבלו אצלה וכי התובע היה יכול ללחוץ על קישור ההסרה או לפנות לשירות הלקוחות שלה.

נפסק: הנתבעת לא הציגה כל תיעוד של הטופס או הפרטים שמילא התובע בעת שרכש באתר, ורק צירפה את תנאי השימוש הכלליים, המחייבים את כל משתמשי האתר. הנתבעת לא הוכיחה כי התובע הסכים באופן מודע לקבל דברי פרסומת והתובע טען במפורש כי לא הסכים לכך. שעה שלא נטען או הוכח כי בעת השימוש באתר ניתנת אפשרות ברורה להסתייג מן הסעיפים בתנאי השימוש הכוללים הסכמה לקבל דברי פרסומת, הרי שתנאי השימוש אינם יכול לשמש כהסכמה לקבלת דברי פרסומת. הנתבעת היא גוף מסחרי וחזקה עליה כי היא איננה משקיעה תשומות בפעולות שלא נועדו להשיא לה רווחים. ההזמנה להצטרף ל"קהילת השגרירים" נועדה לגרום ללקוחות לרכוש מוצרים דרך האתר, וזאת הן באופן עקיף והן באופן ישיר. העובדה שהנתבעת כללה בהודעות אפשרות הסרה, היא הכרה בכך שהן תוכן פרסומי. מתן אפשרות הסרה בקישור בלבד, ולא באמצעות משלוח דוא"ל, אינו עולה בקנה אחד עם סעיף 30א(ד)(1) לחוק. הנתבעת, ככלל, מורתעת מלהפר את החוק, אלא שהיא שגתה לחשוב שההודעות אינן אסורות לפי החוק. הנתבעת תשלם לתובע 200 ש"ח עבור ההודעה הראשונה, 300 ש"ח עבור ההודעה השנייה, ו-500 ש"ח עבור ההודעה השלישית. סה"כ 1,000 ש"ח וכן הוצאות בסך 550 ש"ח.