הדואר יפצה נמען של 154 מסרונים שגויים על עוגמת הנפש שנגרמה לו (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט רז נבון):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 154 מסרונים על חבילות שנשלחו מחו"ל, ללא הסכמתו ותוך פגיעה בפרטיותו, שכן החבילות כלל אינן מיועדות לו. הנתבעת טענה כי היא פועלת כדין וכי את מספר הטלפון הזין שולח החבילות על החבילות עצמן. 

נפסק: דין התביעה להתקבל בחלקה הזניח. ההודעות אינן "ספאם". לא ניתן להחיל עליהן את סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. ההודעות אינן "דבר פרסומת". מדובר בהודעות אינפורמטיביות / תפעוליות ששולח הדואר לצורך איסוף המשלוחים. ההודעות אינן מטרידות ואף יש בהן לסייע לציבור שמזמין משלוחים מחו"ל. הן משפרות את השירות ומייעלות את איסוף המשלוחים. לא ניתן לקבוע כי היעדר מנגנוני הסרה הופך את משלוח המסרונים ללא חוקי. נכונה עמדת הנתבעת לפיה אם מתקבל בידה משלוח ובו מספר שנחזה להיות מספר הטלפון של הנמען, הרי שאין פסול כי הנתבעת תשלח למספר הודעה על הגעת המשלוח. כל קביעת מדיניות אחרת עשויה להביא להשתת עלויות גבוהות על הנתבעת ולפגוע בשירות הניתן לציבור. לצד זאת, על מנת לשלוח לנמען הודעה במסרון, כי התקבל עבורו משלוח דואר מחו"ל, הדואר צריך שתהיה בידיו אסמכתא המעידה כי מספר הטלפון של הנמען אכן מופיע בפרטי הנמען על המשלוח, ולבטח שהדואר אינו יכול לשלוח הודעות לנמענים על בסיס מספרי טלפון קלוטים מהאוויר.

לפנינו שגגה שיצאה מלפני הנתבעת, ששלחה הודעות לתובע מבלי שהייתה הצדקה לכך. גם הנתבעת כינתה זאת תקלה. מדובר בתקלה נקודתית ופרטנית. אין בה עניין ציבורי כלשהו כפי שניסה התובע להציג זאת. אין הפרה של חוק הגנת הפרטיות. לתובע לא נגרם נזק ממון הגם שניתן לקבל את טענתו כי ההודעות השגויות הסבו לו עוגמת נפש. לא ניתן ללמוד גזירה שווה מהוראות "חוק הספאם". מדובר בפעולה רצויה של הדואר לשירות הציבור, שבסופה תקלה שהביאה לכך כי מסרונים שגויים התקבלו בידי התובע. אכן לא נעים, אולם נותרנו בגזרת "עוגמת הנפש" ועם תביעה שנופחה מעבר למידותיה. הנתבעת תפצה את התובע ב-1,500 ש"ח עבור עוגמת הנפש שנגרמה לו.