לא ברור מדוע הועברה כתובת הדוא"ל של התובע מאדידס העולמית לאדידס ישראל (פסק-דין, תביעות קטנות ראשל"צ, הרשמת דורון זיו-אב):

העובדות: תביעת ספאם. התובע טען כי הנתבעת שלחה לו הודעות פרסומת בדוא"ל, שנשלחו לכתובת באמצעותה נרשם ליישומון של אדידס העולמית (למדידת זמני ריצה). התובע טען כי מעולם לא נתן את הסכמתו לנתבעת וכי גם ניסיונותיו להסרה נכשלו. הנתבעת טענה כי התובע נרשם ליישומון והסכים לקבל דברי פרסומת, וכי לא הוסר מרשימת התפוצה בשל תקלה טכנית מינורית ונקודתית.

נפסק: 21 ההודעות נשוא התביעה הן על מבצעים והנחות והן עונות להגדרת "דבר פרסומת" בסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב - 1982. העובדה שהתובע ניסה להסיר עצמו, מספר פעמים, מרשימת התפוצה של הנתבעת, ללא הצלחה, הגם שמדובר בתקלה טכנית, עומדת לנתבעת לרועץ. עולה ממנה כי התובע לא נרשם ולא הסכים לקבלת דואר פרסומי מלכתחילה, ואף התנגד לכך מרגע חשיפתו לדיוור. התובע נרשם לשירות של החברה העולמית שהנתבעת היא שלוחתה המקומית. עם הרשמתו ליישומון אדידס העולמית החל לקבל דברי דואר פרסומי מאדידס ישראל, כאשר לא ברור כיצד ומדוע פרטיו הועברו בין גורמים אלו וממילא, הנתבעת לא הרימה הנטל המוטל עליה להוכיח כי התובע הסכים לקבל את הפרסומות. גם אם מדובר בתקלה, המשך שיגור דברי הפרסומת לנתבע הוא הפרת החוק על ידי הנתבעת, שכן כוונת המפרסם אינה נמנית עם יסודות הוראת החוק. הודאת הנתבעת, וההסבר לפיו מקור ההפרה הוא בתקלה טכנית, אשר ברגע שהתחוורה לנתבעת ננקטו הפעולות הדרושות לשם הפסקת שיגור דברי הפרסומת, מובילה למסקנה כי אין צורך בפסיקת פיצוי על מנת להרתיע את הנתבעת, קל וחומר שלא פיצוי עבור כל הודעה. סכום הפיצוי צריך להיות מידתי. הנתבעת תפצה את התובע ב-2,400 ש"ח.