הנתבעים לא הוכיחו את הסכמת התובע לקבל מהם הודעות פרסומת (פסק-דין, תביעות קטנות חיפה, הרשם בנימין בן סימון):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת, חברה המספקת שירותי ייעוץ עסקי, הפרה באופן חוזר ונשנה את סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, לאחר ששלחה לו דברי פרסומת רבים, ללא כל קשר קודם בין הצדדים, ועל-אף בקשות הסרה רבות. הנתבע 2 הוא מנהלה של הנתבעת. הנתבעים טענו, בין היתר, כי מדובר בתביעה סחטנית וכי למרות שניתנה לתובע אפשרות הסרה, הרי שבחר שלא להפעילה.

נפסק: דין התביעה להתקבל ברובה. לצורך שיגור דבר פרסומת נדרשת הסכמתו המפורשת של הנמען, והעובדה שלא ביקש מן המפרסם להסירו מרשימת התפוצה אינה מעלה או מורידה לעניין עצם החבות. הנתבעים לא הצביעו על הגנה כלשהי במענה לתביעה שהוגשה נגדם. המסרונים שנשלחו לתובע הם דברי פרסומת שנועדו לקדם את עניינם העסקי של הנתבעים. הנתבעים היו צריכים להוכיח כי קיבלו את הסכמת התובע למשלוח דברי פרסומת, אך הם לא הציגו כל ראיה לכך. אין ממש בטענת הנתבע כי החברה הנתבעת אינה קשורה לתביעה. אין ממש בטענה לפיה יש לבצע הרמת מסך שכן הנתבע 2 פעל כעובד החברה. הנתבע 2 חתום על מרבית דברי הפרסומת שנשלחו לתובע. עילת התביעה נגדו היא אישית ואין צורך בהרמת מסך. הנתבע 2, כמפרסם בעצמו, הוא שנושא באחריות אישית למעשיו. הנתבעים יפצו את התובע ב-10,000 ש"ח ובהוצאות של 1,000 ש"ח.