סלופארק לא הוכיחה את תוכנם של תנאי השימוש ומדיניות הפרטיות במועד בו הצטרף המבקש לשירותיה (החלטה, מחוזי מרכז-לוד, השופטת חנה קיציס):

העובדות: בקשה לאישור תובענה כייצוגית. המבקש טען כי המשיבה, המספקת פלטפורמה של אמצעי תשלום עבור דמי חניה, שלחה הודעות דוא"ל בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. המבקש נמנה על ציבור המשתמשים בשירותי המשיבה. המשיבה טענה, בין היתר, כי ההצטרפות לשירותיה כרוכה באישור תנאי השימוש הכוללים הסכמה לקבלת פרסומות. המשיבה טענה כי היא פועלת כדין ובכלל זה בעניין הסרה מרשימת התפוצה, וכי חלק מההודעות שנשלחו למבקש כלל לא היו פרסומיות.  

נפסק: ההודעה הראשונה נשלחה בעקבות הצטרפותו של המבקש לשירות המשיבה וכוללת מידע שירותי. היא אינה "דבר פרסומת" ונשלחה למבקש כדין. המבקש אינו תובע בגין ההודעה השנייה. ההודעה השלישית מעודדת הצטרפות למסלול הכולל תשלום נוסף והיא הודעה פרסומית. המשיבה לא עמדה בנטל להוכיח את הסכמת המבקש לקבלת פרסומות או את החריג שבסעיף 30א(ג) לחוק. המשיבה לא הוכיחה את תוכנם של תנאי השימוש ומדיניות הפרטיות במועד בו הצטרף המבקש לשירותי המשיבה. יש להבחין בין המושג 'פרסומת' לבין 'שירותים ופיצ'רים חדשים'. המשיבה לא השתמשה במינוח פרסומת אלא הציעה למצטרפים את האפשרות לקבל מידע בדבר שירותים נוספים מעבר לשירותיה הרגילים. אין לראות באי סימון וי על-ידי המבקש כביטוי לרצונו לא לקבל דברי פרסומת מהמשיבה. יש לדחות את גרסת המבקש באשר להיעדר אפשרות להסיר עצמו מרשימת התפוצה. יש לדחות את טענת המבקש להפרת סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות. מדובר בהודעה בודדת שאינה "הטרדה" לפי חוק זה. יש לאשר את הבקשה באופן חלקי.