החלטה בעניין חיפוש בחומר מחשב שנתפס אצל עובדת לשעבר (החלטה, אזורי לעבודה חיפה, השופטת דניה דרורי):
העובדות: המבקשת עוסקת בתחום הטכנולוגיה הרפואית. המשיבה 1 עבדה במבקשת כחוקרת, עד להתפטרותה בתחילת 2023. המבקשת טענה כי המשיבה 1 החלה לעבוד במשיבה 2, המתחרה בה, וכי בדיקתה את המחשב השולחני ששימש את המשיבה 1 העלתה חשש כי פעלה להעביר מידע סודי של החברה. ב- 6.2.2023 ניתנו, במעמד צד אחד, צווים לפי סעיפים 16-17 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, ומונה כונס נכסים לתפיסת והעתקת חומרי מחשב ואמצעי אחסון, בביתה וכליה של המשיבה 1, במטרה לאפשר מאוחר יותר חיפוש בחומרים. הצדדים לא הגיעו להסכמות בנוגע להיקף החיפוש בחומר שנתפס. נדחתה בקשה למתן סעד במעמד צד אחד כלפי המשיבה 2, מאחר ולא הוצגו ראיות לכאוריות המלמדות שהמידע הסודי שבו צפתה המשיבה 1 ושיתכן שאותו העתיקה אכן הועבר למשיבה 2, וכי אין די בראיה הנסיבתית הנוגעת לעצם עבודתה של המשיבה 1 במשיבה 2.
נפסק: לפי חוק עוולות מסחריות ותקנותיו, על מבקש צו לשם ביצוע חיפוש, צילום, העתקה או תפיסה של נכסים, להוכיח שניים אלה: ראשית, עליו לשכנע כי קיים חשש ממשי לביצוע עוולה לפי החוק, ושנית - שמינוי כונס נכסים יאפשר חיפוש ותפישת נכסים שהופקו תוך ביצוע העוולה, או שימשו לביצועה, או שיאפשר תפיסת ראיות שקיים חשש סביר להעלמתן. תנאים אלה מתווספים ליתר הכללים הנוגעים למתן סעד זמני לפי תקנות סדר הדין האזרחי, שאומצו בבתי הדין לעבודה. מתן הסעד מותנה לכן בכך שביה"ד שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התביעה (ובמקרה זה – ראיות לכאורה בדבר גזל סוד מסחרי). ביה"ד מונחה להתחשב, בעת מתן הסעד וקביעת היקפו ותנאיו, בשיקולים הנוגעים למאזן הנוחות, בשאלת תום ליבה של המבקשת ובשאלה אם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואין בו כדי לפגוע במידה העולה על הנדרש.
לא נסתרה טענת המבקשת שהמצגות כוללות מידע על מערכי הדרכה בהם מתוארים תהליכי פיתוח, תוצאות ניסויים, תהליכי ייצור ואבטחת ייצור. אין לשלול שמידע זה עולה כדי סוד מסחרי שהמבקשת עמלה על איסופו. הגבלת הנגישות למידע לעובדי המבקשת בלבד, באמצעות סיסמה, ולאחר שהתחייבו לשמור על סודיות, עונים לדרישה של הצבת אמצעים סבירים לשמירת הסודיות, הגם שאין מדובר בחסמים הרמטיים. בנוסף, התנהלות המשיבה 1, ימים ספורים לפני סיום עבודתה, מעוררת חשד בדבר כנות כוונותיה בכל האמור בפתיחת המצגות. קשה לקבל את ההסבר שפתיחה של תריסר מצגות בפערי זמן של דקות ספורות נעשתה לשם העשרת הידע האישי כנטען. בוסס גם חשש מסוים להעלמת ראיות, כנלמד מכך שהמשיבה 1 שינתה את שם אחד הקבצים בעת שמירתו במחשב, כמו גם מהמחלוקת בין הצדדים בנוגע להיקף שיתוף הפעולה בעת ביצוע הצו. די באלה כדי להצביע על חשש ממשי לביצוע עוולה לפי החוק. יש לכאורה הצדקה למינוי כונס ובעל תפקיד שיערכו חיפוש בנכסים שנתפסו לשם תפיסת ראיות הנוגעות לביצוע העוולה.
לא ניתן להתעלם מהפגמים שנפלו בהתנהלות המבקשת והכונס. על אף הפגמים בבקשה ובביצוע הצו – יש לאפשר את החיפוש בתפוסים, במטרה לרדת לחקר האמת ובהתחשב בכך שהפגיעה בפרטיות העובדת במהלך ביצוע הצו כבר נעשתה. החיפוש יוגבל למידע האצור באותן מצגות שפתיחתן הולידה את החשש לזליגת הסודות המסחריים. המבקשת לא ביססה חשש ממשי לגבי נגישות או שימוש במידע אחר או נוסף, והרחבת אפשרות החיפוש תוסיף ותפגע בפרטיות העובדת מעבר לנדרש. מטרת ההליך והצו היא לתפוס ולאתר חומר ספציפי שנזכר בבקשה, ולא לשם עריכת חיפוש כללי או כמסע לדייג ראיות. אין להגביל את החיפוש באופן שלא יתאפשר לעיין בתמונות או הודעות דוא"ל שלהן לא מצורפים קבצים, שכן ייתכן שחלק מהמידע שאצור באותן מצגות הועבר בדרך של תמונה או באמצעות העתקת מלל להודעת דוא"ל. הראיות הלכאוריות מצדיקות מתן סעד זמני המורה למשיבה 1 שלא להשתמש בסודותיה המסחריים של המבקשת ולהימנע מכל פעולה להפצת מידע. אין מקום לתת צווים בעניינה של המשיבה 2.