הסמכות המקומית בתביעות ספאם מסורה לביהמ"ש שבמקום שיפוטו נתקבלו ההודעות (החלטה, שלום חיפה, השופטת סיגלית מצא):

העובדות: דיון בטענת הנתבעים כי ביהמ"ש נעדר סמכות מקומית. התובעים הגישו נגד הנתבעים תביעת ספאם, לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, בטענה כי הנתבעים שיגרו אליהם מסרונים פרסומיים בניגוד לחוק. הנתבעים טענו כי הסמכות המקומית נתונה לביהמ"ש בראשל"צ, מקום מגוריהם.

נפסק: לביהמ"ש מסורה הסמכות המקומית לדון בתביעה. לפי תקנה 7(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הואיל והתביעה אינה במקרקעין, ובהיעדר הסכם בין בעלי הדין בדבר מקום השיפוט, באפשרות התובעים להגיש את התביעה לביהמ"ש העונה לאחת משתי חלופות: במקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע; במקום המעשה או המחדל. התובע 1 מתגורר בחיפה. בעניין גרופהום [בש"א 7089/16] נפסק כי מקום המעשה בתביעה בשל משלוח מסרונים פרסומיים הוא מקום קבלת המסרונים. בתביעה נטען כי המסרונים שנשלחו לתובע 1 נתקבלו בחיפה, ולכן לביהמ"ש מוקנית הסמכות המקומית. ההפניה לתקנה 7(ב) אינה במקומה, שכן התקנה עוסקת רק במקרה בו הפרסום בוצע ברשת האינטרנט. משלוח מסרונים באמצעות רשת הטלפוניה אינו "פרסום או סחר ברשת האינטרנט". הנתבעים ישלמו לתובעים את הוצאות הבקשה בסך 1,000 ש"ח.