אין לאפשר לנתבעת להסתתר מאחורי חברת שיווק "עמומה" (פסק-דין, שלום בת-ים, הרשם אדי לכנר):

העובדות: תביעת ספאם בטענה להפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת מעניקה שירותי ליווי וייעוץ לחברות. התובעים טענו, בין היתר, כי הנתבעת שלחה להם 15 מסרונים פרסומיים ללא הסכמתם, וכי המסרונים אינם מאפשרים הסרה בהתאם לחוק. הנתבעת טענה, בין היתר, כי מדובר בתובעים סדרתיים וכי מי ששיגר את המסרונים היא חברה משווקת ולא היא עצמה. 

נפסק: דין התביעה להתקבל. לתובעים נשלחו 15 מסרונים העונים להגדרת "דבר פרסומת" בחוק. הנתבעת אישרה כי היא מפעילה עסק למטרת רווח וכי הפרסומים נועדו לפרסם את עסקה. דברי הפרסומת נשלחו לתובעים ללא הסכמתם, תוך הפרת סעיף 30א(ב) לחוק, באופן המזכה אותם בפיצוי כספי. המחלוקת היא בשאלת ה"מפרסם". הנתבעת טענה כי התקשרה עם חברת שיווק שהתחייבה להעביר לעסק שבבעלותה לקוחות פוטנציאליים, ולפיכך היא פטורה מאחריות. לפי סעיף 15 לפקודת הנזיקין, הנתבעת תהיה פטורה מאחריות, אלא בהתקיים החריגים המפורטים בסעיף. אך הנתבעת כלל לא הוכיחה את קיומם של יחסים חוזיים עם החברה המשווקת ולא הוכיחה כי גורם אחר מטעמה שיגר את ההודעות. הנתבעת אף לא הגישה הודעת צד ג' ולא זימנה את נציג החברה לעדות. אין מקום לאפשר לנתבעת להסתתר מאחורי אותה חברה עמומה. הנתבעת לא הצליחה להסיר את האחריות לשיגור דברי הפרסומת שנשלחו לתובעים. מטרת החוק היא לעודד הגשת תביעות על-מנת למגר את תופעת הספאם. אין בעובדה שהתובעים הגישו בעבר תביעות ספאם וכן כי אולם ביהמ"ש אינו זר להם בכדי להעיד על חוסר תום לב. פעולתם משרתת גם אזרחים נוספים שנפגעים מהמטרד, שאין להם ידע או יכולת להגיש תביעות ספאם. פועלם הוא בגדר שירות לציבור. הנתבעת תפצה את התובעים ב- 800 ש"ח להודעה (סה"כ 12,000 ש"ח) ותישא בשכ"ט ב"כ התובעים בסך 5,000 ש"ח ובהוצאות התובעים בסך 3,000 ש"ח.