הנתבעת הודיעה לתובע כי הסירה את כתובתו, אך לא בדקה כי הפסיקה לשלוח לו הודעות (פסק-דין, שלום קריות, הרשם יניב לוזון):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו דברי פרסומת בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, גם לאחר ששלח בקשות הסרה ונענה כי כתובתו הוסרה. הנתבעת טענה כי התובע נרשם לאירוע של הנתבעת והסכים לקבל דיוור, וכי הוסר לפי בקשתו, אך המשיך לקבל הודעות בשל תקלה במחשבי החברה ששכרה הנתבעת לצורך כך. 

נפסק: התובע יזם את ההיכרות עם הנתבעת. למרות היעדרה של ראייה חד-משמעית לעניין מתן ההסכמה, הרי שבמאזן ההסתברויות הדעת נותנת לקבל את הסברי הנתבעת לפיו עצם הכניסה לרשימה מלמדת כי התובע לא רק קנה כרטיס, אלא גם אישר קבלת דיוור. הנתבעת הודיעה על הסרה בתוך זמן קצר יחסית ממועד בקשות התובע, אך לא בדקה כי הוא אינו ממשיך לקבל תכנים ממנה. מדובר במספר הודעות רב. התובע המשיך לקבל פרסומים מהנתבעת למרות שהאחרונה הודיעה לו כי הוסר. מחד, יש לפצות על היעדר המעקב אחר ההסרה. מאידך, ההסרה בוצעה אלא שלא קיבלה ביטוי. הפיצוי הוא על מחדלי הנתבעת עצמה ואין ביחסי קבלן – מזמין כדי לסייע. הנתבעת תשלם לתובע 6,600 ש"ח וכן שכ"ט עו"ד והוצאות בשיעור של כ-2,000 ש"ח.