ההסכמה לקבלת פרסומים אינה ניתנת לאתר האינטרנט, אלא לגוף המפעיל את האתר (פסק-דין, תביעות קטנות י-ם, הרשם יגאל ברק-עופר):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 14 מסרונים פרסומיים, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי התובע נרשם לאתר היכרויות שהיא מפעילה וכי במסגרת הרשמתו אישר לנתבעת לשלוח אליו דברי פרסומת. התובע אישר כי נרשם לאתר, אך טען כי לא ידע שיש קשר בין האתר לנתבעת.  

נפסק: הנתבעת הציגה את טופס ההרשמה שאישר התובע, הכולל הסכמה מפורשת לקבלת מסרים פרסומיים. התובע לא הכחיש את ההרשמה. הנתבעת הציגה צילום מסך ממנו עולה כי תנאי לסיום ההרשמה לאתר הוא אישור בדבר קריאת תקנון האתר, וכן את סעיף 11 לתקנון הכולל הסכמה למסרים פרסומיים. התובע נתן את הסכמתו לפי סעיף 30א(ב) לחוק. היות שאתר אינטרנט אינו אישיות משפטית, אלא רק פלטפורמה דיגיטלית של תוכן, הרי שיש להניח כי כל אדם, ובכלל זה התובע, מבין שהסכמה לקבלת פרסומים אינה ניתנת לאתר, אלא לגוף המפעיל את האתר. הנתבעת מפעילה את האתר אליו נרשם התובע והיא זו שקיבלה את הסכמתו. בהיעדר אישור מסירה או תדפיס המוכיח את המסירה, יש לקבל את טענת הנתבעת כי לא התקבל אצלה המכתב הכולל את הודעת הסירוב של התובע. התובע לא טען כלל שניסה לשלוח בקשות הסרה באמצעות מסרון חוזר, וממילא לא הוכח שהנתבעת איננה מאפשרת זאת. עצם העובדה כי המסרונים כוללים אפשרות הסרה באמצעות קישור, אין בה פסול, אלא שהיא אינה נותנת מענה מלא לחובת המפרסם לאפשר הסרה, ועליו לאפשר גם הסרה באמצעות מסרון חוזר. הכללת אפשרות ההסרה באמצעות קישור אין בה משום ראייה שמשלוח מסרון חוזר לא יביא לקבלת הודעת הסירוב. התביעה נדחתה.