התובע ביקש הסרה במסרון בלבד, ולכן אינו זכאי לפיצוי על הודעות הדוא"ל שנשלחו אליו (פסק-דין, תביעות קטנות הרצליה, הרשמת יעל מרמור דומב):

העובדות: תביעה לפיצוי לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע נרשם לאתר הנתבעים והסכים לקבל מהם תוכן פרסומי, אך טען כי הנתבעים המשיכו לשגר אליו דברי פרסומת, במסרונים ובדוא"ל, אף לאחר שביקש את הסרתו מרשימת התפוצה. הנתבעים טענו, בין היתר, כי לא היה מקום להגיש את התביעה נגד הנתבע 2 (דירקטור בנתבעת 1), כי ההודעות הכילו הזמנה לקבלת מידע בלבד, וכי היה על התובע לבקש הסרה נפרדת מרשימת התפוצה בדוא"ל. 

נפסק: יש לקבל את התביעה בחלקה הקטן. יש לדחות את התביעה נגד הנתבע 2 שכן לא נטענה כל טענה ספציפית כלפיו. אין לקבל את הטענה כי ההודעות אינן דברי פרסומת מאחר שנשלח בהן מידע חינם. בכל אחת מההודעות קישור להצטרפות המעודד רישום לשירותי הנתבעת. הנתבעת שלחה לתובע 3 מסרונים שלא כדין. משנשלחו לתובע 3 דברי פרסומת שלא כדין על אף בקשות חוזרות ונשנות מטעמו להסרה מרשימת התפוצה, זכאי התובע לפיצוי. ביחס לדברי פרסומת שקיבל התובע לתיבת הדוא"ל, לא פנה התובע בבקשת הסרה, לא באמצעות לחיצה על אפשרות ההסרה המופיעה בסיום כל דבר פרסומת ולא בדרך אחרת. טענת התובע כי בקשות ההסרה ששלח במענה לדברי הפרסומת שקיבל לטלפון כוללות גם בקשה להסרת תיבת הדוא"ל שלו מרשימת התפוצה, אינה עולה בקנה אחד עם לשון סעיף 30 א(ד) לחוק. פניות התובע לנתבעת היו באמצעות לחיצה על בקשת הסרה בגוף הודעה שנשלחה בטלפון, אולם התובע לא עשה דבר ביחס לדברי הפרסומת שנשלחו אליו בדוא"ל. לא ביקש הסרה בכתב ואף לא פעל להסרה בדרך בה נשלחו אליו ההודעות. כאשר התובע לא פעל לפי הוראות החוק, לא ניתן לקבל את טענתו להפרה מצד הנתבעת ביחס לדברי הפרסומת ששלחה אליו בדוא"ל. התובע אינו זכאי לפיצוי עבור הודעות אלה. הנתבעת תפצה את התובע ב-600 ש"ח עבור כל אחד משלוש המסרונים וסה"כ 1,800 ש"ח.