התקבלה בקשה להוספת ראיה, לאחר שהמשיב טען כי זייפו את הסכמתו לקבלת דיוור (החלטה, מחוזי מרכז-לוד, השופט גיא שני): 

העובדות: בקשה להוספת הראיה. המבקשות הן המשיבות בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש המשיב בבקשה זו. בבקשת האישור טען המשיב כי המבקשות הפרו את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. בתשובתן לבקשת האישור טענו המבקשות כי המשיב ביקש להצטרף לרשימת התפוצה שלהן וכי לצורך כך מסר את פרטיו. המשיב, מנגד, טען כי המבקשות זייפו את רשומת ההסכמה שלו לקבלת דברי פרסומת וכי מעולם לא מסר את פרטיו כנטען. המבקשות ביקשו להוסיף מסמך שערכה חברה המספקת להן את התוכנה לשליחת הדיוור, הכולל הבהרות לגבי נתוני מידע שמסרון בתשובתן, וזאת לנוכח טענת הזיוף המפתיעה של המשיב. המשיב התנגד לבקשה.

נפסק: דין הבקשה להתקבל. ככלל, בבוא ביהמ"ש להכריע בבקשה מסוג זה, עליו לבחון אם ניתן היה בשקידה ראויה לצרף את הראיות בשלב מוקדם יותר. ישנם שיקולים נוספים שעשויים להטות את הכף לכאן או לכאן, כגון: השלב הדיוני שבו מוגשת הראיה, מידת השיהוי בהגשתה, וההסברים לכך; אופי הראיה ומידת נחיצותה לחקר האמת ולבירור המחלוקת; שיעור ההכבדה והפגיעה בניהול ההליך או בצד שכנגד עקב הוספת הראיה; ואינטרסים של הציבור הכרוכים בהליך התובענה הייצוגית. יש להתיר את הגשת הראיה הנוספת, תוך מתן אפשרות למשיב להשלים טיעון. משעה שהמשיב העלה, בתגובה לכתב התשובה, טענה חמורה בדבר זיוף הסכמה, ומשעה שסוגיית ההסכמה לקבלת דברי פרסומת היא אחת הסוגיות שבליבת המחלוקת העובדתית והמשפטית; וכן בשים לב לכך שמדובר בשלב מוקדם יחסית של ההתדיינות, ובהליך של תובענה ייצוגית על כל המשתמע מכך מבחינת האינטרסים של בעלי הדין ושל הציבור, אין לחסום את המבקשות מצירוף הראיה. לא יהא בכך כדי להסב פגיעה מהותית בזכויותיו של המשיב.