כניסה לעמוד פייסבוק אינה נחשבת כהסכמה לקבל דברי פרסומת (פסק-דין, שלום בת-ים, הרשם אדי לכנר):

העובדות: התובעים טענו כי הנתבעת, עסק הפועל בתחום החזרי המס (בבעלות הנתבעת 2), שלחה להם 10 מסרונים פרסומיים ללא הסכמתם, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובעים טענו עוד ההודעות אינם כוללות את פרטי המפרסם. הנתבעות הכחישו את טענות התובעים.

נפסק: התביעה עוסקת ב-10 מסרונים שנשלחו אל התובעים המכילים דברי פרסומת. התובעים טענו כי המסרונים נועדו לקדם את עסקיה וענייניה של הנתבעת, שפועלת למטרות רווח וכי מדובר במסרונים המכילים דברי פרסומת. עובדות אלה אינן במחלוקת. זהות השולח אינה מופיעה בהודעות שנשלחו. הנתבעות הכחישו כי עמדו מאחורי משלוח המסרונים, אך צו למסירת מידע לחברת התקשורת "שמיר" אישר כי הנתבעת 1 היא השולחת של ההודעות וכי הנתבעת 2 היא מורשית החתימה מטעמה. הנתבעות לא ביססו את טענתן בדבר הפריצה לאתר הנתבעת ולא הוכיחו כי התובעים הסכימו להיכלל ברשימת התפוצה של הנתבעת. כניסה לחשבון הפייסבוק של הנתבעת, אף שלא הוכחה, אין בה כדי להעיד על הסכמתם של מי מהתובעים לקבלת דברי פרסומת. יש לדחות את הטענה כי התובעים פעלו בחוסר תום-לב. עצם הגשת התביעה בקבוצה אינה מצביעה על קנוניה וטענת התובעים כי בחרו לתבוע את הנתבעות במשותף מטעמי יעילות מקובלת. גם אם אולם ביהמ"ש אינו זר לתובעים, חוק התקשורת נועד לעודד תביעות נגד מי שמפר את החוק. האפשרות להסרה באמצעות קישור אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק. לחיצה על קישור להסרה עשויה לחשוף את התובעים לסיכונים, לרבות וירוסים ומעשי הונאה. יש מקום לחייב את הנתבעת 2 בחיובי הנתבעת 1, בסך 800 ש"ח לכל הודעה ובסה"כ 8,000 ש"ח. בנוסף, יישאו הנתבעת בהוצאות בסך 4,500 ש"ח ובשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח.