הודעות לשליחת שם הנמען או יקיריו לתפילה במקומות קדושים הן "דבר פרסומת" (פסק-דין, שלום נתניה, השופטת ליאת הר ציון):

העובדות: התובעים טענו כי הנתבעת, עמותה המנהלת את האתר "פתקא" (המציע שירות של הקראת בקשות במקומות קדושים), פנתה אליהם במסרונים בהצעה לשלוח בקשה לתפילה עבורם, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. לכל אחד מהתובעים נשלח מסרון אחד.

נפסק: יש לקבל את התביעה בחלקה. תוכן ההודעה הוא שירות של שליחת שם של הנמען או יקיריו לתפילה במקומות קדושים. המסר שנשלח לתובעים לשליחת בקשתם האישית לתפילה נעשה כמתן שירות חינמי, ללא עלות של הנמען. המונח "דבר פרסומת" פורש באופן רחב ככזה הכולל גם מסרים שנועדו למשוך את הנמען להתקשר עם המפרסם, בין באופן ישיר ובין באופן עקיף. הגדרה רחבה זו חלה גם על הודעות המציעות הטבות חינמיות וללא עלות, כשהמטרה העומדת בבסיס הודעות אלה היא לקדם את עסקי המפרסם. תוכן ההודעות נשוא התביעה הוא מסוג הטבה והן מעניקות שירות לנמען ללא עלות. מדובר בהודעות שיש בהן כדי לקדם או לעודד רכישת מוצר או שירות באתר הנתבעת ועל כן הודעות אלה מהוות "דבר פרסומת". הנתבעת מפעילה שירותים נוספים באתרה, בתשלום. הנתבעת פועלת כעסק כלכלי והודעותיה הן "דבר פרסומת" מאחר שיש בהן כדי לעודד את הנמענים להוציא כספים, בהיחשפות לאתר הנתבעת ולשירותיה.

ההודעות הן אף "תעמולה" כהגדרת מונח זה בחוק. העמותה הנתבעת עוסקת בהפצת שיעורים ותכנים, ומאפשרת לאנשים לשלוח שם שיתפללו עליהם. הנתבעת לא הציגה כל אישור בכתב למשלוח דברי פרסומת, והסתפקה בטענה לפיה רק מי שמשתמש באתר ובשירות יכול לקבל הודעות דיוור. הנתבעת לא הוכיחה את הסכמת הנמענים. אין מדובר בפניה מותרת לפי החוק, שכן היא נשלחה במסרון ולא בהודעת דוא"ל. אשר לגובה הפיצוי, מחד גיסא קיים אינטרס לאכיפת החוק והרתעת הנתבעת בהטלת פיצויים לדוגמא. מאידך גיסא משלוח ההודעות נעשה בתום לב, למען מטרה חיובית מבחינת אנשי העמותה וללא דרישה כספית. מדובר בהפרה בודדת עבור כל אחד מהתובעים כאשר הפרסום אינו פוגעני. אין מדובר במפרה סדרתית של החוק או בהפרה חוזרת ונשנית. הנתבעת תפצה כל אחד מהתובעים ב-500 ש"ח (2,000 ש"ח סה"כ). לא הוכחו תפקידו ואחריותו של הנתבע 2 בנתבעת 1 ולכן יש להורות על דחיית התביעה נגדו.