המצאת תביעה בדוא"ל אינה המצאה כדין (החלטה, מחוזי מרכז-לוד, השופט צבי ויצמן):

העובדות: בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש השלום בפ"ת, שדחתה את בקשת המבקשת לביטול החלטתו על מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש לבדיקת נכותה של המשיבה בגין תאונת דרכים, וזאת בהעדרה של המבקשת ומבלי שניתנה התייחסותה לבקשה. המשיבה הגישה נגד המבקשת תביעה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, וכן עתרה למינוי מומחים רפואיים. המשיבה העבירה את התביעה למבקשת בדוא"ל והמבקשת אישרה בדוא"ל חוזר כי התביעה התקבלה אצלה. המבקשת לא התייצבה לדיון שהתקיים בתביעה, במסגרתו הורה ביהמ"ש על מינוי מומחה. המבקשת טענה בפני ביהמ"ש קמא כי לא קיבלה לידה את כתב התביעה כדין וכי לא ידעה על ההליך, אך ביהמ"ש קמא קבע כי אישרה את קבלת התביעה וכי נמסרה לה ההחלטה בדבר מועד הדיון. מכאן בקשת רשות הערעור.

נפסק: יש לדון בבקשת רשות הערעור ולקבל את הערעור. כתב התביעה נשלח ע"י ב"כ המשיבה לתיבת הדוא"ל של המבקשת והתקבל אצלה. מכיוון שלא הוכחה כל הסכמה בין ב"כ המשיבה למבקשת לשליחת/קבלת כתב התביעה בדוא"ל, יש לקבוע כי לא בוצעה המצאה כדין. המשיבה טענה כי יש להעדיף את "כלל הידיעה" על "כלל ההמצאה" ואולם בפסיקה נקבע כי כלל "ההמצאה בפועל" הוא המחייב את בעלי הדין וכי "כלל הידיעה" חריג לו וייושם במקרים חריגים בהם עולה חוסר תום לב בולט מצד בעל הדין והתעלמות מכוונת או רשלנית מכתב בית הדין. תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, קובעות דרך התנהלות ייחודית ודווקנית בכל הקשור למסירה אלקטרונית של כתבי בי דין ובאופן ייחודי היא מחלקת בין כתב בי דין ראשון לאלו הבאים אחריו, מתוך הקפדה וזהירות יתרה הנדרשת באשר לעצם מסירתו התקינה של כתב בי דין הפותח את ההליך ומהווה זימון לבעל הדין שכנגד להגיש את הגנתו. אין להתעלם מטענת המבקשת כי חדשות לבקרים שולחים בעלי דין טיוטת כתב תביעה לצורך זירוז וקידום המו"מ עם חברת הביטוח. מעצם קבלת כתב התביעה מב"כ של צד לא ניתן ללמוד האם הוא אכן הוגש לביהמ"ש או שעסקינן בטיוטת כתב תביעה לצרכי מו"מ. בכל הקשור בהמצאת כתב התביעה - זו לא נעשתה כדין ובהעדר המצאה כדין, דין ההחלטות שניתנו בהמשך ההליך להתבטל מחמת הצדק.