אין מדובר ב"הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת", אלא בהזמנה להשתתף בהגרלה (פסק-דין, שלום בת-ים, השופטת רונית אופיר):

העובדות: שמונה תובעים טענו כי הנתבעת, עמותה רשומה, שלחה להם 19 הודעות במסרונים ובשיחות מוקלטות, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, ללא הסכמתם ולמרות דרישותיהם להסרה. הנתבעת לא הכחישה כי שלחה את ההודעות, אך העלתה טענות הגנה שונות, לרבות כי חברה ששכרה לפרסום הגרלה שלחה את ההודעות שלא בשליטתה, וכי חלק מההודעות כלל אינן "דבר פרסומת".

נפסק: התובעים לא הסכימו מראש לקבל את ההודעות והנתבעת היא ששלחה את ההודעות. אין בטענות הנתבעת באשר למשלוח חלק מההודעות על-ידי צד ג' כדי לפטור אותה מאחריות למשלוח. הנתבעת לא הרימה את הנטל הראייתי המוטל עליה בעניין זה [עניין סמארט קלאב - רע"א 1326/18]. פרט לחשבונית, הנתבעת לא צירפה את הסכמי התקשרות הצד השלישי ולא הביאה אותו לעדות. הנתבעת עצמה הודתה כי אותו צד ג' נשכר על-ידה לפרסום הגרלה שערכה לאיסוף תרומות. גם אם ההודעות נשלחו בפועל על ידי צד ג', הרי שנשלחו לבקשת הנתבעת ולמטרותיה. יש לראות בנתבעת כמי ששלחה את כלל ההודעות המאוזכרות בתביעה.

אין לקבל את טענת הנתבעת כי חלק מההודעות שנשלחו הן פניה חד-פעמית מותרת, בהצעה להסכים לקבל דברי פרסומת. הסיפא לסעיף 30א(ב) לחוק לא נועדה בכדי לאפשר לעמותה לשלוח מסרון פרסומת בטלפון סלולרי. משלוח המסרונים, כפי שנעשה, נחשב כהפרה, גם אם מדובר בפניה חד-פעמית. בנוסף, אין מדובר ב"הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת" "לשם קבלת תרומה או תעמולה" אלא בהזמנה להשתתף בהגרלה. הנתבעת כפתה על התובעים את קבלת המסרונים. יש לדחות את טענת הנתבעת כי התובעים לא פנו להסרתם. התובעת הפרה את החוק 18 פעמים ביחס לתובעים השונים.

בבחינת שיקולי אכיפה והרתעה, יש לשים לב כי מדובר בפרסום חוזר ונשנה. לגבי חלק מהתובעים הנתבעת הוסיפה לשלוח הודעות גם לאחר קבלת פנייה להסרה. מאידך, מדובר בעמותה, שמעצם טיבה פועלת ללא כוונת רווח. העובדה שמדובר בתובעים הבאים תדיר לביהמ"ש אין בה די על מנת לדחות את התביעה או למנוע מהתובעים פיצוי. יש לתת משקל לכך שהתובע 3 התמהמה לפעול להסרתו מרשימת התפוצה. נפסק פיצוי של 500 ש"ח לכל הודעה שנשלחה לכל תובע, פרט לתובע 3 שלכל הפרה שלו נפסק פיצוי של 350 ש"ח. סה"כ תפצה הנתבעת את התובעים ב-7,800 ש"ח.