ת"א 26360-12-19 ברדוגו נ' מרכז תרבות בערד עש סמואל רובין בע"מ (חל"צ) ואח'

אולי יעניין אותך גם

על הצילום הופיע שם התובע כצלם והנתבעת לא נדרשה למאמץ כלשהו כדי להגיע לתובע ולהסדיר את השימוש (פסק-דין, שלום ת"א, השופטת רונית פינצ'וק-אלט):

העובדות: תביעה על הפרה נטענת של זכות יוצרים. התובע, צלם מקצועי, טען כי צילם באפריקה צילום ייחודי המציג מחזור ושופר עתיק. התובע טען כי הנתבעת פרסמה את הצילום באתר האינטרנט שלה ללא הסכמתו. הנתבעת טענה כי היא מספקת שירותי קהילה בעיר ערד, ללא כוונת רווח, וכי השתמשה בצילום בשגגה ובתום לב לצורך הודעה על תפילה קהילתית ביום הכיפורים. 

נפסק: התובע הוכיח שהצילום, פרי עבודתו, הוא יצירה מקורית. יש בו אלמנט אומנותי לא מבוטל שהופך אותו למיוחד ומוגן לפי חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. לא בכדי הנתבעת וגורמים נוספים השתמשו בו. הצילום הוא יצירה כהגדרתה בחוק והתובע הוא בעליה. סעיף 11 לחוק מקנה לתובע זכות בלעדית לבצע ביצירה פעולות שיש בהן כדי להקנות לו רווח כלכלי, כגון פרסומה ומכירתה. הנתבעת השתמשה ביצירה ללא הרשאה ולכן היא מוחזקת כמפרה לפי סעיף 47 לחוק. השימוש בצילום אינו שימוש הוגן. הנתבעת אמנם לא הפיקה רווח מהשימוש בצילום ומטרת השימוש בו (הזמנת ציבור מתפללים לאירוע) היא ראויה וערכית לכשעצמה, אך אין בכך כדי להצביע על חשיבות השימוש בצילום נשוא התביעה דווקא. הפסיקה מוכנה להכיר בהגנת השימוש ההוגן כאשר מושא ההפרה הוא המטרה. הנתבעת יכלה להשתמש בצילום אחר ולא הייתה סיבה להשתמש דווקא בצילום נשוא התביעה.

התובע טען גם להפרת זכותו המוסרית, אך צילום המסך של הפרסום המפר מראה שהצילום הוצג באתר הנתבעת עם כיתוב מפורש של קרדיט לתובע. יש לדחות את טענת התובע כי הצילום הוצג בצורה חתוכה ומסולפת. זכותו המוסרית של התובע לא נפגעה. לנתבעת לא עומד הפטור לפי סעיף 58 לחוק (לאחר שטענה כי נטלה את הצילום מאתר חב"ד). הנתבעת היתה צריכה להוכיח שלא ידעה, ולא היה עליה לדעת, שהיא משתמשת ביצירה מוגנת. לא די בהוכחה של מצב נפשי סובייקטיבי של תום לב, אלא יש להראות כי גם לפי מבחן אובייקטיבי לא ניתן היה לחשוד בקיומה של זכות יוצרים. המילים "זכויות יוצרים" או סימן זכויות היוצרים שוללים את ה"תמימות" ויוצרים חזקה שהאדם שפרסם את היצירה הוא בעל הזכות בה. נכתב בצורה מפורשת על הצילום שמו של התובע כצלם ולא נדרש מהנתבעת מאמץ כלשהו כדי להגיע לתובע ולהסדיר מולו את השימוש בצילום. הפיצוי שהציעה הנתבעת בסך 9,000 ש"ח, אותו גם הפקידה בקופת ביהמ"ש, הוא פיצוי הוגן עבור ההפרה של זכותו הכלכלית של התובע.