התובעים הוכיחו שהנתבע הוא שעומד מאחורי שיגור המסרונים (פסק-דין, שלום בת-ים, הרשם אדי לכנר):

העובדות: התובעים טענו כי הנתבע הוא בעל עסק בשם "מחקרים משפטיים", ששלח לגל אחד מהם מסרונים פרסומיים בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובעים טענו עוד כי הנתבע שלח לחלקם דברי פרסומת גם לאחר שביקשו כי יחדל מכך וכי הוא פרטיו אינם מופיעים בהודעות שנשלחו. הנתבע טען כי הוא אינו עומד מאחורי משלוח המסרונים. 

נפסק: דין התביעה להתקבל. המחלוקת העיקרית בתביעה היא האם הנתבע הוא שעומד מאחורי שיגור המסרונים לתובעים. הטקסטים המופיעים במסרונים, וכן לחיצה על קישור המפנה לאתר בו ניתן לרכוש מאגרי מידע משפטיים וכתבי טענות (כפי שעשה התובע 1) וכן הפרשנות הרחבה למושג "דבר פרסומת" מלמד כי ההודעות עונות להגדרה של דבר פרסומת. הן נועדו לעודד הוצאת כספים לרכישת מוצר ולהניב רווח לנתבע. על מנת להתחקות אחר זהות המפרסם לחץ התובע 1 על הקישור המופיע במסרון. הקישור מפנה לאתר ולאחר שיחה עם נציג, רכש התובע 1 כתבי טענות. בקבלה מופיע מספר הטלפון הנייד של הנתבע וכן שמו המלא. בנסח שהפיק התובע 1 אף מופיע מספר תעודת הזהות של הנתבע. הנתבע לא הכחיש שפרטיו מופיעים על גבי הקבלה ובתעודת העוסק הפטור. גרסתו היא כי נפל למעשה תרמית ועוקץ על ידי גורמים שביקשו ממנו לפתוח עוסק פטור כדי להוציא קבלות ולשמש צינור להעברת הכספים. אין די בגרסה זו, שאינה נתמכת בראיות, כדי לסתור את גרסת התובעים.

הנתבע לא הביא לעדות את אותם גורמים ואף לא התלונן עליהם במשטרה. הנתבע לא הצליח להפריך את ראיות התביעה בעניין זה, לרבות אלה שהופקו בעקבות צו שניתן לחברת טלזר 019 להפקת פרטי שולחי המסרונים. כל האינדיקציות מצביעות על כך כי הנתבע עומד מאחורי שיגור המסרונים, גם אם מופיעים במסרונים שמות לא מוכרים. אין כל פסול בכך שהתובע 1 התקשר לנתבע ושילם עבור השירות, וזאת על מנת להתחקות אחר הנתבע. בהודעות שנשלחו לתובעים אין אפשרות לבצע הסרה. הנתבע לא ציין את פרטיו ואילץ את התובעים להתחקות אחריו באמצעות רכישה ובאמצעות צווים. לא הונחו טעמים המצדיקים לסטות מנקודת המוצא של סכום הפיצוי (1,000 ש"ח עבור כל הפרה). הנתבע ישלם פיצוי בסך 1,000 ש"ח לכל הודעה וסה"כ 12,000 ש"ח עבור 12 הודעות שנשלחו. בנוסף, הנתבע יישא בשכר טרחת עו"ד בסך 7,500 ש"ח + מע"מ וכן בהוצאות בסך 3,000 ש"ח.