הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד פייסבוק על השבתת חשבונות משתמשים (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת לימור ביבי):

העובדות: בקשת הסתלקות מוסכמת מבקשה לאישור תובענה ייצוגית. בבקשת האישור נטען כי המשיבות, כל אחת בתקופה הרלוונטית אליה, משביתות את פרופיל המשתמש בפייסבוק של משתמשיהן, במקרים שבהם מתעורר חשדן כי המשתמשים מפרים את תנאי השירות, וזאת באופן חסר תום לב ומנוגד לדין. המבקשים הגישו נגד המשיבות בקשה קודמת [ת"צ 1393-01-17], אותה מחקו והגישו את בקשת אישור זו תחתיה.

בית המשפט דחה את בקשת המשיבות לסילוק הבקשה על הסף, אך קיבל את בקשתן החלופית למחיקת חלקים מבקשת האישור. הצדדים באו בדברים לסיום ההליך בדרך של הסתלקות. המבקשים ובאי כוחם ציינו כי בחנו את מכלול הסוגיות העולות בהליך ולאחר ששקלו את הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהולו, החליטו המבקשים כי התביעה והבקשה לאישור כתובענה ייצוגית אינן בנות קיימא וכי יהא זה נכון להסתלק מבקשת האישור.

נפסק: יש מקום לאשר את בקשת ההסתלקות. מבלי לקבוע מסמרות, ביהמ"ש התרשם כי סיכויי התביעה אינם נחזים כגבוהים. כנקודת מוצא הובהר כי המשיבה 1 סיפקה את שירותי פייסבוק ארה"ב מחוץ לגבולות ארה"ב וקנדה עד לשנת 2018, בעוד המשיבה 2 מספקת את שירותי פייסבוק לתושבי מדינת ישראל לאחר תיקון שנערך בתנאי השירות החל משנת 2018. בעת הגשת בקשת האישור המקורית, בינואר 2017, כל טענות המבקשים כוונו לפעולות אכיפה בהן נקטה המשיבה 1 נגדם בחודש דצמבר 2016, קרי בתקופה בה מי שסיפקה את שירות פייסבוק למשתמשים המתגוררים בישראל הייתה המשיבה 1 בלבד. אולם, אף המבקשים מכירים בכך כי המשיבה 1 פעלה בהתאם לדין קליפורניה שהיה הדין החל עליה ביחס למערכת היחסים שלה עם המשתמשים בישראל. הסכמתם זו של המבקשים עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון בעניין בן חמו, שניתנה לאחר הגשת הבקשה המקורית. על פניו התובענה אינה מתאימה להתברר כתובענה ייצוגית בהינתן שבירורה ידרוש בירורן של טענות פרטניות ביחס להשבתת חשבונות ספציפיים. אשר למשיבה 2, בקשת האישור לא מייחסת למשיבה 2 פעולת אכיפה כלשהי שננקטה לאחר שהחלה לספק את שירות פייסבוק למשתמשים במדינת ישראל ומשכך, על פניו לא מבוססת כלפי המשיבה 2 בבקשה כל עילת תביעה. יש לתת לבקשת ההסתלקות תוקף של פס"ד. המשיבות ישלמו לבקשים את סכום האגרה וויתרו על ההוצאות שנפסקו לטובתן בעבר.