הפרסום באתר "יד 2" אינו הסכמה לפנייה ממתווכים בהודעות פרסומיות (פסק-דין, תביעות קטנות חיפה, הרשמת דנה ביאלר):

העובדות: התובע טען כי הנתבעים שלחו לו ארבע הודעות טקסט, ללא הסכמתו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי פרסם דירה להשכרה באתר "יד 2" וכי בסמוך לכך החלו הנתבעים לפנות אליו בהודעות. הנתבעים טענו, בין היתר, כי אין מדובר ב"דבר פרסומת" וכי מודעת התובע תאמה את צרכי לקוחותיהם.  

נפסק: דין התביעה להתקבל חלקית. הודעות הנתבעים עונות להגדרת "דבר פרסומת" ויש לראות בנתבעת כ"מפרסם". אין לקבל את טענת הנתבעים כי כל מטרת ההודעות היתה ניסיון לסייע ללקוח. מניעי ההודעה כלכליים בלבד. ההודעה מציעה את שירותי הנתבעים כמתווכים מקצועיים, גם ככל שהתשלום משתלם בשלב זה על ידי צד ג' [עניין בן שבת - ת"ק 55775-02-16]. עסקם של הנתבעים אינו מיזם פילנטרופי, וכל השקעה בו, גם שליחת הודעת טקסט, היא מתוך כוונה לשאת פירות כלכליים. הודעות הנתבעים לתובע לא היו הודעות פרטיות, אישיות, אלא הודעה גנרית בעלת מימד מסחרי, פרסומי, שנועדה לקדם את שיווק הנתבעים כמתווכי נדל"ן. אין לקבל הטענה כי עצם הפרסום באתר "יד 2" ואישור התקנון מהווה הסכמה לפנייה מצד גורמים שלישיים. זכויות הנעזרים בשירותי "יד 2" אינן הפקר במובן זכאותם שלא להיות מוטרדים בדברי דואר שלא הסכימו לקבל כאחרים [עניין שדה - ת"צ 15462-05-18]. הנתבעים הפרו את החוק באופן המקים לתובע זכות לפיצוי. לתובע הייתה חובה לפעול להקטנת נזקיו על ידי ניסיון להסירו מרשימת הנמנעים מיד עם קבלת ההודעה הראשונה או לכל היותר השנייה, בין אם בשימוש בקישור שצורף, השבה להודעה, פנייה בכתב או ביצירת קשר טלפוני כפי שאכן עשה. הנתבעים ישלמו לתובע סך כולל של 2,000 ש"ח והוצאות בסך 300 ש"ח.