ניתן להחשיב רק חלק מהשירותים הדיגיטליים של קופות החולים כשירות רפואי (החלטה, מחוזי ת"א, השופט עודד מאור):

העובדות: בקשת קופת חולים מאוחדת (המשיבה 1) לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, בטענה לחוסר סמכות עניינית. בבקשת האישור טענו המבקשים כי בעת השימוש באתרי האינטרנט והאפליקציות של המשיבים, לרבות האזור האישי של כל משתמש, נאסף מידע רפואי שהמשיבים מעבירים לצדדים שלישיים שהם גופים מסחריים ופרטיים (כגון Google Analytics או Microsoft Clarity), וזאת ללא הסכמתם המפורשת של המבקשים, תוך הפרת חובת סודיות ופגיעה בפרטיותם. המשיבה טענה כי הסמכות הייחודית לדון בתובענה היא לביה"ד לעבודה, מכוח סעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשמ"ד - 1994. המשיבה טענה כי השירות הדיגיטלי הוא חלק מהשירות הרפואי הניתן למבוטחיה בהתאם לחוק ביטוח בריאות, ובשים לב לכך שבקשת האישור עוסקת במתן שירותי בריאות, הרי שיש לבררה בביה"ד לעבודה.

נפסק: שאלת הסמכות העניינית תוכרע בתשובה לשאלה, האם לפנינו תביעת נזיקין, היוצאת מגדר סמכותו של ביה"ד לעבודה, או שאיננה כזו. העילה העיקרית בבקשת האישור היא הפגיעה בפרטיות המבקשים והפרת חובות הסודיות והאמון. בבחירת הערכאה המוסמכת לדיון יש להעדיף את הערכאה המוסמכת לדיונים בתביעות נזיקיות, היא הערכאה האזרחית. אמנם קופות החולים נתבעו גם בעוולה של עשיית עושר ולא במשפט, שאינה עילה נזיקית ומקומה בביה"ד לעבודה, אולם העילה פורטה בצניעות בבקשת האישור וייתכן שלא יהיה מקום להידרש לה. סעיף 4 לחוק הגנת הפרטיות קובע באופן ברור כי: "פגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליה בכפוף להוראות חוק זה". עניין לנו בעוולה נזיקית וסעיף זה מקים את סמכותו של ביהמ"ש האזרחי, זאת בשים לב שעיקר בקשת האישור הוא בעילה נזיקית.

האם השירותים הדיגיטליים הם חלק מהשירות הרפואי? קופות החולים מבקשות לראות בשירותים הדיגיטליים, שכוללים את אבטחת המידע שנאסף על ידן כחלק מהשירות הרפואי, מכיוון שרק במידה ששירותים דיגיטליים ייחשבו כחלק מהשירות הרפואי, הסמכות תוקנה לביה"ד לעבודה, ובלבד שלא מדובר בתביעה נזיקית. אין לקבל אבחנה גורפת וכוללת זו. שירות רפואי הוא שירות הניתן בידי רופא, אחות, מעבדה או בית מרקחת. אמנם חלק מהמידע שנמסר על ידי המבוטח בשירותים הדיגיטליים נכלל תחת ההגדרה של שירות רפואי, כך למשל במסגרת פגישה מרחוק באמצעות האזור האישי בשירות הדיגיטלי, או התכתבות עמו. כך גם קבלת תוצאות בדיקות מעבדה אשר ניתן לצפות בהן בשירות הדיגיטלי. עם זאת, חלק מהשירותים הדיגיטליים אינם שירותים רפואיים כלל ועיקר, כגון זימון תור לרופא, שינויו או ביטולו. יש לבחון כל עניין לגופו, ואין לקבוע ששירותים דיגיטליים הם שירותים רפואיים כמקשה אחת. לאור העובדה שהמבקשים תובעים את קופות החולים בגין העברת מידע אישי מהשירות הדיגיטלי, הרי קיים קושי רב לראות את העברת כלל המידע אישי כשירות רפואי כמובנו בחוק ביטוח בריאות. גם אם חלק מהמידע בשירותים הדיגיטליים מהווים שירות רפואי, עדיין יש לבחון שאין המדובר בתביעת נזיקין. משהוראת סעיף 4 לחוק הגנת הפרטיות אשר קובעת שפקודת הנזיקין חלה על עוולות מכוח חוק הגנת הפרטיות, אזי עניין זה הוא "תביעה נזיקית". בקשת הסילוק נדחתה.