על חברה בינלאומית המשווקת את מוצריה ברחבי העולם, לצפות שביום מן הימים תיתבע לדין באחת מן הארצות שאליהן שיווקה את מוצריה (החלטה, מחוזי ת"א, השופטת לימור ביבי):

העובדות: בקשה להתיר המצאה מחוץ לתחום המדינה, לפי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, של כתבי טענות בבקשה לאישור תובענה ייצוגית. המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבות, מפעילות האתר Airbnb, שמקום מושבן בארה"ב ובאנגליה. בבקשת האישור העלה המבקש טענות בדבר הפרת הוראות חוק הגנת הצרכן והוראות דין נוספות על-ידי המשיבות, שעיקרן בכך שבשירות המקוון של המשיבות מוצגים מחירים לא סופיים, כך שלאחר ביצוע העסקה נדרשים לקוחות מישראל להוסיף תשלום עבור מע"מ. המבקש הגיש בקשה קודמת להיתר המצאה, לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שהתקבלה, אך ביהמ"ש העליון קיבל בקשת רשות ערעור של המשיבות [רע"א 6866/21] וקבע כי על המקרה חלות תקנות סדר הדין האזרחי הישנות, וכי המבקש רשאי להגיש את בקשתו מחדש לפי תקנות אלה. כך עשה המבקש.

נפסק: דין הבקשה להתקבל. על בעל דין המבקש היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט לשכנע ולהראות כי עניינו בא בשערי עילות ההמצאה המנויות בתקנה 500 לתקנות וכן עליו להראות שיש לו עילת תובענה לכאורה, הראויה לבירור. נוסף על כך, גם אם יוכיח המבקש קיומה של עילת תובענה ועילת המצאה, עדיין לביהמ"ש מסור שיקול הדעת לבחון האם ביהמ"ש בישראל הוא הפורום הנאות לדון בתובענה. בשלב זה ולצורך הדיון בבקשה, במקרה דנן קיימת שאלה רצינית הראויה לבירור. מהמפורט בבקשת האישור עולה כי על פניו המחירים שמציגה המשיבה 1 באתר האינטרנט, בו היא מציעה חדרים ודירות נופש להשכרה ברחבי העולם, לרבות בישראל, אינם סופיים, ולאחר ביצוע ההזמנה וקבלת אישור על כך, נדרשים הלקוחות להוסיף תשלום בגין מע"מ, מבלי שהדבר צוין מראש בפרטי ההזמנה. בשלב זה לא ניתן לומר שמדובר בתובענת סרק.

מתקיימות מספר עילות המצאה מהעילות החלופיות שבתקנה 500 לתקנות. בקשת האישור עניינה בחוזה שנכרת בין המשיבות לבין חברי הקבוצה, באמצעות האינטרנט, שהפרתו נעשתה בארץ, עת חויבו חברי הקבוצה הישראלים בתשלום נוסף על ידי המשיבות, ביחס לנופש בישראל, בניגוד לחוזה בין הצדדים שנכרת על בסיס ההצעה (תקנות 500(4), 500(5)); בקשת האישור מתבססת על הטעיית המשיבות את הלקוחות הישראליים, באמצעות הצגת מחיר שגוי ומופחת מהמחיר בפועל באתר, שמוצג בשפה העברית ונוקב במטבע ישראלי, בהזמנות שביצע המבקש ויתר חברי הקבוצה בארץ (תקנה 500(7)); בקשת האישור מבוססות על נזק שנגרם למבקש בישראל מהתנהלות המשיבות. הנזקים שנגרמו לחברי הקבוצה נגרמו להם בישראל. המשיבות הן חברות בינלאומיות, העוסקות במתן שירות להשכרת יחידות נופש ברחבי העולם, לרבות בישראל, ויכלו לצפות כי ייגרם נזק בישראל, כאשר אתר האינטרנט יועד ללקוחות ישראליים, עת התוכן המוצג בו הוא בעברית ונוקב במטבע ישראלי (תקנה 500(7א)). די באחת מעילות ההמצאה ובמקרה זה מתקיימות שלוש חלופות.

מבחן 'מירב הזיקות' נוטה לקבלת הבקשה, שכן המבקש וחברי הקבוצה הם ישראליים; אתר האינטרנט דרכו בוצעה ההזמנה הוא בעברית ונוקב במטבע ישראלי; יחידות הנופש והמגורים אותן ביקש המבקש להזמין היו בישראל; והפרת החוזה – שנכרת באינטרנט – נעשתה ישראל. על חברה בינלאומית המשווקת את מוצריה ברחבי העולם, לצפות שביום מן הימים תיתבע לדין באחת מן הארצות שאליהן שיווקה את מוצריה.