ביהמ"ש המחוזי דחה בקשת רשות ערעור על תביעת ספאם (החלטה, מחוזי ת"א, השופטת אביגיל כהן):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בבת-ים [ת"ק 7218-06-22], שקיבל בחלקה הקטן את תביעת המשיב נגד המבקשים. בתביעתו המשיב טען כי המבקשים שיגרו אליו 2 הודעות פרסומת מוקלטות, באמצעות מערכת חיוג אוטומטית, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. בימ"ש קמא קבע כי המשיב הרים את הנטל והוכיח כי מדובר בהודעות פרסומת שהתקבלו אצלו מבלי שנתן את הסכמתו לקבלתן. נפסק כי לא די בכך שאין זו תביעתו הראשונה של המשיב כדי להוכיח את חוסר תום לבו, אך כי יש לקחת זאת בחשבון בעת קביעת הפיצוי. למשיב נפסק פיצוי בסך 600 ש"ח עבור שתי ההודעות, וכן הוצאות. מכאן בקשת רשות הערעור.

נפסק: דין הבקשה להידחות. רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות ניתנת במקרים חריגים במיוחד, ובכלל זה בתביעות מכוח חוק התקשורת. מסקנות בימ"ש קמא תחומות לגדר המחלוקת שבין הצדדים ואין בסכומים הנמוכים יחסית שנפסקו כדי לגרום למבקשים עיוות דין. פסה"ד אינו בעל חשיבות למקרים אחרים הנדונים בבימ"ש לתביעות קטנות ואף אין טעות ממשית המצריכה התערבות. מסקנת ביהמ"ש בנוגע לזיקת המשיב למספר בו התקבלו ההודעות מקובלת וכך גם בנוגע להיעדר הצורך להידרש לחוות דעת מומחה. בימ"ש קמא העדיף את גרסת המשיב בנוגע לאי קבלת הסכמתו מראש לשיגור דברי הפרסומת על פני גרסת המבקשים. מדובר בקביעה עובדתית. ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאי עובדה אלא במקרים חריגים ביותר שאינם מתקיימים במקרה זה. מקובלת גם מסקנת ביהמ"ש באשר לאחריות המבקש 2.