תביעות לשון הרע הדדיות על פרסומים בעיתונות ובפייסבוק (פסק-דין, שלום כפ"ס, השופט איתי רגב):

העובדות: תביעה ותביעה שכנגד שעילתן לשון הרע. התובע, עו"ד במקצועו, טען כי בכתבה שפרסם הנתבע 1 בידיעות אחרונות (הנתבעת 2), הוא הציג את התובע כאדם כוחני ואלים, הפוגע באחרים. התובע טען כי הכתבה התפרסמה בעיתון, באתר הנתבעת וברשתות החברתיות. הנתבעים טענו כי מדובר בפרסום מותר שנעשה בתום לב, וכי התובע, כדמות ציבורית, צריך לקחת בחשבון כי הוא צפוי לביקורת. הנתבע הגיש תביעה שכנגד בה טען כי התובע הוציא את דיבתו בפוסט פייסבוק, בעוד שהתובע טען כי מדובר בהצגת עובדות בלבד.

נפסק: ההתבטאויות מתוך הכתבה עולות כדי לשון הרע במבחן הקריאה וההבנה של הקורא הסביר (אמירות המייחסות לתובע "עיסוקים עברייניים בסמוך לאחר תיאור הרשעתו בפלילים, ועוד). מנגד, כך נכון לקבוע גם ביחס לאמירות התובע בפוסט שפירסם, ובעיקר האמירה בדבר "עיתונאים שממציאים עובדות", שיש בה כדי לפגוע באמינותו ובמהימנותו של העיתונאי. הן הפרסום בעיתון (ובאתר הנתבעת) והן הפרסום בפייסבוק הם פרסומים, ללא ספק. חלק מהפרסום של הנתבע הוא אמת, בעוד שחלק ממנו אינו כזה. אין מדובר בפרסום הוגן של פס"ד ולא ניתן לקבוע, בעיני הקורא הסביר, כי הוא אמת. יחד עם זאת, לא ניתן לנתק את הדיווח על עונשו של התובע מהדיווח על עצם ההרשעה ועל העבירה בה הודה התובע. הפרסום של התובע, מנגד, מוגן על ידי הוראות חוק איסור לשון הרע. לזכותו של התובע עומדת ההגנה שבסעיף 15(10) לחוק, המתירה פרסום בתום לב שנועד להכחיש פרסום קודם של לשון הרע. יש לקבל חלקית את התביעה העיקרית. הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי בסך 7,000 ש"ח, אגרה ושכ"ט עו"ד בסך 1,200 ש"ח. התביעה שכנגד נדחתה.